שוקל לצאת מהצבא אבל מפחד, מה לעשות?

היי, מתנצל מראש כי זה די ארוך.
אני אתחיל בזה שאומר שאמא שלי חלתה כשהייתי בן 15 ונפטרה כשהייתי בן 16, הייתי בערך שנה שנה וחצי בדיכאון ואני מכיר את התחושה, אני לא חושב שאני בדיכאון רציני כמו שהייתי בתקופה הזו אבל בהחלט רע לי במסגרת
של הצבא.
התגייסתי ב11 באפריל ואני בסדיר חודשיים וחצי בתפקיד משרדי די סטנדרטי - לשלוח מיילים, לצלם מסמכים ותכלס כל היום לחשוב על מתי כבר יוצאים הביתה.
קשה לי להיות במסגרות שאני מחוייב להיות בהם ולא בהכרח רוצה, למשל בבית ספר הייתי מבריז המון כי הלימודים לא עניינו אותי ובצבא אני לא יכול לעשות את זה. חשבתי להוציא גימלים אבל לא נעים לי לדפוק אנשים אחרים או לתקוע את העבודה שצריכה להודות אפילו שאני שונא לעשות אותה, יש לי חברים שיודעים איך להוציא גימלים והם עושים את זה אבל אני פשוט מפחד שיצא מצב שאני אדפוק מישהו אחר.
אני מבין למה אני נדמה מפונק, אבל אני פשוט מרגיש כבוי ומדוכא כי אני מחוייב על פי חוק לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות, לא תורם במיוחד ולוקח לי נתח גדול מהיום ומהאנרגיה למשך עוד שנתיים וחצי, וקשה לי להיות כבול ככה.
הייתי כבר אצל קב״ן וסיפרתי לה על הקשיים שלי, בגדול היא אמרה לי ״תתמודד, זה התפקידים שיש לג׳ובניקים בצהל ואתה לא היחיד שלא כיף לו״ ואני רוצה לקבוע עוד תור כי היא לא באמת עזרה לי.
דיברתי על לצאת מהצבא עם חברים טובים ומשפחה והתגובות שלהם היו מאוד שונות - החברים תמכו ברעיון של לצאת כל עוד אני לא אבזבז את הזמן באזרחות ואמרו שכל עוד רע לי שם וגם ככה אני לא עושה משהו מאוד משמעותי אז אולי כדאי לצאת.
אבא שלי ממש לא תומך ברעיון של לצאת מהצבא על 21 ואומר שאני צריך למצוא דרך להפסיק לסבול בצבא, אולי להחליף תפקיד או משהו כי לצאת על 21 זאת הדרך הקלה וזאת לא הדרך להתמודד עם קשיים, וככה גם אחי ואחותי.
הקטע שאני חושב ששניהם צודקים, אבל האמת שהדבר המשמעותי שמונע ממני לצאת מהצבא זה אבא שלי - אחי ואחותי נחשבים למוצלחים וכאלה שהולכים בתלם (ציונים אבין בבית הספר, צבא, תואר נחשב באוניברסיטה) ואני בכלל לא כזה, ואני לא רוצה לגרום לאבא שלי צער אחרי השנים הקשות שהוא עבר.
אני רוצה לגרום לו גאווה, אבל באמת רע לי במסגרת הצבאית ואם אני אצא ממנה אני אעשה בדיוק ההפך.