קודם כל קצת על עצמי: אני מסוג האנשים שנורא טובים בללמוד ובדברים יותר לוגיים אבל לא ממש בקריאת אינטרקציות חברתיות.... ז"א אני בחיים לא הרגשתי זה מפריע לי איכשהו בחיים, אני מאוד חברותית ואין לי פחד לדבר עם אנשים, אני מאוד פתוחה וחייכנית, אני כנה מאוד ודי אומרת מה שאני חושבת בלי לתת לחשוב פעמיים. אנשים בדרך כלל מאוד מחבבים אותי, הייתי אומרת שזה בגלל שאני מאוד חיובית (יש לי גם סוג של יופי חמוד/סקסי) וגם בגלל שאני כזאת. תמיד אומרים לי שמאוד מעניין לדבר איתי ושאני בן אדם מיוחד, דבר נוסף שקורה הרבה זה שמישהו מתחיל לצחוק ממשהו שאמרתי ואין לי מושג מה בדיוק מצחיק וזה תמיד בא עם אמירה מסוג "וואי, תקשיבי, אני מת עלייך" או "זה כל כך את!" או "את זה פשוט משהו".
עכשיו לצד הקצת פחות טוב.. חחח
אני בן אדם של עקרונות ולפעמים אני פשוט לא מסוגלת להתגמש, אני מאוד דעתנית ומאוד עקשנית. האופי המנתח והסקרן שלי מנסה להבין כל פרט באישיות של האדם שמולי ומנתח כל פרט קטן בהתנהגות כדי ליצור תמונה יותר גדולה של התפיסה שלי של האדם... מה ש... הופך אותי לבן אדם לא כל כך אמפתי ולפעמים אני ממש לא מצליחה לראות את הרגש של האדם מולי - כי אני עסוקה בלנתח אותו ולא בלראות אותו.
אני די בטוחה שכל הדברים שאמרתי מפריעים לי לייצר זוגיות... אני אפילו לא בטוחה יותר שאני רוצה זוגיות מלכתחילה...
אולי אני פשוט בורחת מזה כי זה קשה, אבל אני לא רוצה להיות לבד ובו זמנית אני מרגישה שאני לא בנויה לזה, אני לא בנויה למערכת יחסים, האופי שלי הוא אופי קשה במילים עדינות. אני לא מוכנה להתפשר על יותר מדי דברים ובו זמנית, אני מרגישה שאני מנועה מלתת לבן/בת זוג שלי את הדבר הכי בסיסי במערכת יחסים - אמפתיה.
עכשיו אני מודעת לזה שיש לי אופי לא קל (במילים עדינות). אני חושבת אם יש בכלל טעם להמשיך לנסות, כי איכשהו נמאס לי להתחיל ולחתוך אחרי פחות מחודש... זה דפוס שחוזר על עצמו יותר מדי.
חברה טובה אומרת לי שהבעיה בהם, אבל זה לא יכול להיות שתמיד הם הבעיה, זה לא הגיוני...
האם בכלל יש טעם להמשיך לנסות ליצור זוגיות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות