אנשים יכולים לראות אותי בתור בן אדם שאין לו רגשות ,ששום דבר לא מזיז לי ובקיצור בן אדם אדיש,אני רוב הפעמים צינית ויוצאות לי מכל מני מילים מוזרות ולא קשורות מהפה כי זה מצחיק אותי,אני יכולה להיות נורא רצינית אבל אנשים לא יכולים לדעת אם אני צוחקת או לא כי הכל נשמע אותו הדבר.לפעמים אני מרגישה ממש חסרת ביטחון ולפעמים אני פשוט לא שמה זין,לפעצים אני חברותית ולפעמים קשה לי להסתכל על אנשים בעיינים ולהוציא מילים מהפה.אני אומרת דברים שנונים משום מקום,אני ממש חכמה אבל לפעמים מוציאה את עצמי סתומה,אני לא מראה רגשות וכשאני מדברת אין לי הבעות פנים.אני מרגישה לפעמים שחקנית שמשחקת דמויות מתאטרון,אני לא יודעת איך להתנהל עם אנשים,אני לא יודעת מה אני חושבת על דברים,אני מרגישה שיש לי מכל מני דעות שסותרות את עצמן,אני יכולה להיות ממש נשית אבל אני גם ממש גברית,אני לא יודעת לפעצים איך להגיב למה שאומרים לי אז אני אומרת משהו מטומטם ולא קשור:נה ״מה עשית היום?״ ״מממ פיצה מה איתך השמש זורחת היום בצורה נקייה.״
ואז אני אומרת לעצמי מה לעזעזך הוצאתי מהפה הרגע.
זה הורס לי נורא חברתית,אנשים לא רוצים להתחבר אליי וקשה לי למצוא אנשים שבאמת מבינים אותי.זה נורא מפחיד אותי להשאר ככה לנצח ואני תמיד מנסה לשייך אץ עצמי לסוגיית אנשים אבל אין אף אחד כמוני כי אני מרגישה שאין בכלל בן אדם שהוא אני.אני לא יודעת מה נהיה ממני וזה מכניס אותי לדיכאון,אף אחד לא מבין אותי ואין לי למי לפנות אני לא יודעת איך לגרות למצב להשתנות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות