הרגשה של סוף הדרך, לאן לקחת את החיים מפה?

בחור בן 28 מסיים שנה 3 מתוך 4 בתואר יש רכב..משלם עליו ועל הלימודים גר בבית ההורים.....הכול מתפוצץ לי בפנים בשנה האחרונה אני נעזר בפסיכולוג יש הקלה אבל קשה לי חברים..קשה לי מאוד..
בגיל תיכון וצבא היו כמה בחורות טובות אבל לא הייתי בשל בראש אז דברים נגמרו תוך חודש חודשיים..לאחר מכן עד גיל 25 לא עסקתי בלמצוא בת זוג...ב3 השנים האחרונות יצאתי עם קרוב ל60 נשים ופשוט העסק הולך קטסטרופה..אני בחור טוב ומנומס ולא אלפא או דומיננטי כלומר דפוס ההתנהגות שלי הוא כזה יוצאים לדייט 1 אוסף מהבית מחזיר לבית משלם על הדייט אני מעט ביישן ואולי טיפה חסר ביטחון ונראה סבבה..
העניין שאני כאילו לא נחשפתי לעולם כמו כולן אני לי חשבון מטורף ברשתות החברתיות לא עישנתי כלום בחיים ולא עשיתי טיול ענק אחרי צבא אני בחור פשוט וממוצא שאוהב גם להיות בבית ואוהב את הדת אבל לא דתי או שומר שבת..אוהב ספורט וסרטים ובכללי מאמין בטוב לב ופשטות ולהיות אדם טוב..וכול זה לא מעניין נשים כבר הבנתי..אבל אני כאילו לא מצליח להדליק נשים מלא מהן אומרות לי שאני הכי מכבד ומקסים שהכרתי אבל הן לא נמשכות אלי..רק לארחונה דחו אותי 4 נשים בטענה שיש להן מישהו אחר בראש או שהן לא פנויות לקשר...לאחת מהן אמרתי אחרי הדייט השני שהיא מוצאת חן בעייני ושהיא יכולה גם ליצור איתי קשר מיוזמתה..כמובן שהכול ברוח טובה..אז מה הלחצתי אותה? כול החברים שלי כבר מזמן בזוגיות..יש לי הורים שלא תומכים בי אז הפסקתי לספר להן..אני בוכה לאמא שלי מלא בטלפון כי אני ממש מפחד ומוטרד שאני הולך לגמור לבד בגלל סגנון חיי ודפוס ההתנהגות שלי אני לא בליין גדול וגם לא דומיננטי מעל אישה אני פשוט יודע בידיעה מוחלטת שהבחורה שתיתן לי את הלב שלה תקבל ממני את הדם שלי..אבל כולן דוחות אותי..אני הולך לפסיכולוג..אבלל מפחד שאולי עשיתי איזה חטא בעבר שחוסם אותי כי אם אני קצת לחוץ זה אומר שכולן יברחו ממני לא מבין לאן צריך לזרום ככה אומרים שמשיכה נוצרת ב1דקה אז אם אני מוצא חן בעייני מישהי ואומר לה את זה בדייט שני זה נוראי?ומעבר לכך נמאס לי שכולן אומרות שאני מקסים אבל לא "הגבר" בשבילן אני עובר סופש קשה אפילו סוג של התקף חרדה..לא יודע לאן לנווט מפה את חיי כמה שאני מנסה להשתנות עשיתי שינוי קטן..לאן לקחת את החיים מפה?