כשהייתי בצבא, הכרתי בחור שהתחיל בנינו איזה קטע. אבל אני כתוצאה של פחד וחוסר בטחון, בלמתי אותו. הוא לעומת זאת אמר לי שהוא לא רוצה לאבד אותי כחברה טובה, ושנמשיך להיות חברים. הסכמתי ובאמת כך היה. עדיין היו פלרטוטים פה ושם לעיתים גם מהצד שלי, אבל שוב פעם בלמתי כל פעם. עם הזמן הוא התחיל להתרחק ממני- שידר קור. ואפילו ששאלתי אותו על כך , אף פעם לא נתן תשובה רצינית. אני מצידי תמיד השתדלתי לדבר ולשלוח הודעות - "ולהמשיך להיות ידידים" כמו שהוא אמר. כשהשתחררתי מהצבא, הוא לא אמר לי שום "בהצלחה" , לא שלח הודעה - כלום. ידעתי שהוא יודע כי הוא ראה את הסטורי שלי וגם עשה לי לייק לתמונת שחרור , אבל מעבר לזה שום דבר. אחרי כמה שבועות מהשחרור שראיתי שאין סימן חיים ממנו, כל כך התעצבנתי ונפגעתי באגו, שהחלטתי למחוק אותו מהאינסטגרם, אנשי קשר שלי, פייסבוק - הכל. מאוכזבת. עבר חצי שנה ואני ממשיכה לחשוב עליו ועל מה שעשיתי. בהסתכלות לאחור אני מבינה שהתנהגתי כמו ילדה , ושהסקתי מסקנות בלי לדבר איתו. אני חושבת שאני מרגישה אליו משהו חזק שאז לא היה לי האומץ להתמודד. בא לי לדבר איתו ואולי אפילו לנסות להיות ביחד. השאלה האם זה מאוחר מדי, פתטי מידי? אשמח לתשובות כנות (אבל תיהיו עדינים - בכל זאת מכירה בטעות שלי.)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025