היי:)
אני אתן קצת את הסיפור שלי - במשך רוב חיי הייתי יחסית ילד טוב, לא מרדן ויחסית לא עצבני. במשך שנות הבית ספר למדתי רק עם בנים ובקושי יצא לי להיות באינטראקציה עם בנות במשך השנים האלו. לפני 3 שנים התחלתי תואר באוניברסיטה בעיקר מתוך ציפיעב מההורים שלי שאני אעשה תואר, ומאז שהתחלתי אני לא שלם עם הבחירה. בנוסף במשך התואר היה לי קשה נורא להיכנס למסגרת עם בנות ולהרגיש את הפעקים העצומים שיש ביני לבין שאר הגברים, ברמה של איך להתמודד עם בנות בסביבתי. במשך התואר הייתי שקוע הרבה זמן בעצבות ובדידות ועשיתי תהליך עם עצמי שגרם לי להיות אדם עם הרבה יותק ביטחון והרבה יותר שמח. לפני כמה חודשים הרגשתי בטן מלאה בזעם שאני חייב להוציא על ההורים שלי, דבר שדרש ממני המון אומץ ובסוף באמת עשיתי את זה והרגשתי הקלה נורא גדולה. מאז, אני מרגיש המון פעמים רגשות עצבים על העולם, האחים, השותפים, ההורים דבר שלא זכור לי שהיה כל כך קורה לי וזה מאוד מפריע לי להתרכז ולהתמקד בשגרת היומיום במיוחד כשאני נשאב לזה. האם אני חווה סוג של גיל התבגרות ומרדנות כזאת בגיל שלי? איך אני יכול להתמודד עם זה? והאם זה קשור איך שהוא לדברים שעברתי?
חשוב לי לציין שבאמת הייתי ילד יחסית טוב וצייתן ופתאום אני מרגיש צורך לשבור כל סמכות אפשרית ולהתעצבן על כל העולם.
תודה מראש! אוהב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025