בן 25, מנסה לשנות את חיי אבל לא מצליח. איך לבצע את השינוי?

היי,כבר העליתי פה כמה שאלות כשרובן היו רצון לסיים את חיי ורחמים עצמיים אבל הבנתי שאף אחד לא יוציא אותי מהמצב שלי חוץ ממני ולכן אני מחפש טקטיקות לאיך תאכלס עושים שינוי..
אז אחרי חודשים רבים התחלתי לעבוד משבוע שעבר,עבודה פשוטה בסופר,סדרן שזה גם כן סבל עם 30 שקל לשעה מה שאומר שאני כמה אגורות בדיוק מעל המינימום..ואני מרגיש נחות מאנשים בגילי,כאילו אני לא בן-אדם בכלל..
היו לי במהלך הרבה "חברים" שדקרו אותי מאחורי הגב מה שנקרא ובסוף נשארתי קירח מכל הכיוונים,בלי רישיון,בלי תואר כי ניסיתי בעבר לעשות מכינה ולהשלים מתמטיקה אבל אף פעם לא אהבתי את זה אז פשוט נכשלתי וקיבלתי את הכסף בחזרה.כל מה שאני יודע זה אנגלית.
אני אדם שקט,כבר לא ביישן כמו פעם.פעם הייתי מתבייש אפילו לעלות לאוטובוס ולהסתכל לנהג בעיניים אבל זהו היום אני מתקשר ומדבר,אבל אין לי ביטחון להתחיל עם בחורות בכלל.מה אני ייגיד להן? אני עובד בתור סבל בסופר במינימום? אין לי חברים כמו שאמרתי,כבר כמה שנים שאני לא יוצא,היו כמה פעמים,הרוב לבד..
אמרתי אולי אני אנסה להתחבר לאחי הקטן,ההורים גרושים,אחד נשאר לגור איתי ועם אמא ואנחנו לא מדברים שנים,הצקות והקנטות מה שקורה לכל האחים כשהם ילדים נהפך לסכסוך של ממש.אחי הקטן אצל אבא שלו,גר לא רחוק באותה העיר,הוא מגיע לפעמים עם החבר'ה שלו,בערך קטנים ממני ב שנתיים שלוש.הם יושבים בסלון ואני בחדר מתבייש לצאת,הם רובם מכירים אותי עוד מהשכונה לפני הגירושים.האמת היא שאני דיי מקנא באחי הקטן,הוא מזכיר לי את מי שאני הייתי רוצה להיות אם היה לי קצת מזל..עם חברים,בחורות,הוא נחשב לזיין של ממש.כל פעם מביא בחורה אחרת לבית של אבא שלו.הייתה לו חברה לא מזמן אבל הם נפרדו בגלל בגידה מצידה.אני מעולם לא הייתי בקשר טוב לא איתו ולא עם אחי האמצעי שאנחנו בכלל לא מדברים לצערי.
אחי הקטן זה יחסים של חבר-רחוק לחיצת יד וזהו,אני מנסה להתחבר אליו כדי שאולי אוכל לצאת עם החברים שלו ואיתו עד שאני אמצא לי משלי אבל הוא בקושי עונה לי,מזכיר לי את המצב עם החברים שלי שבקושי היו עונים לי להודעות כי אני מבלבל את המוח לטענתם.
אני לא אובסיסיבי או משהו כזה כן?
יש לו מלא בחורות,ואני הייתי רק עם אחת,אפילו לא לקשר זוגי.
חשוב לציין אני לא הייתי מגדיר את עצמי כמכוער,למרות שהייתי רוצה לשפר.אין לי חצ'קונים או משהו כזה,אני גם מתאמן באופן קבוע בערך מטר 80.
איך אני גורם לאחי הקטן לקחת אותי כחלק מהחבר'ה עד שאני אמצא חברים משלי? האם זה נכון לעשות? איך בכלל מוצאים חברים? אם אני סבל בסופר אין לי סיכוי? לא עם אנשים ולא עם בחורות? אני שונא את העבודה הזו,רק התחלתי,אבל עדיין,הלוואי והיו לי כישורים או קצת מזל לעבודה אחרת אבל זה סוג העבודה היחידה שמקבלים אותי אליה.
בחורות-הייתן יוצאות עם סדרן-סבל שעובד בסופר? זה היה מביך אתכן כמו שזה מביך אותי ועוד בגילי? הייתן פשוט קמות והולכות באמצע?
האם אנשים נמשכים אליך בגלל כמה כסף יש לך,או כמה מוצלח אתה? למה זה חייב להיות ככה?
אני מנסה לא לשדר אטימות יותר מידיי,אני כן מחייך לאנשים שמחייכים אליי,אני מנסה..
אני רוצה לצאת ולהיות כמו כולם,אני לא רוצה להיות סבל אבל כרגע אין ברירה.

אני ממש ממש ממש מתבייש בעבודה שלי,אחי הקטן יש לו רישיון על משאית מהצבא,ועוד רישיון ורכב שמימן בעצמו.
אני מרגיש נחות ופחות מאנשים אחרים..
תודה על ההקשבה אם קראתם עד לפה!