להישאר בעבודה למרות צורת הדיבור של הבוס?

לפני חודש התחלתי לעבוד בחנות קטנה בקניון שלא עמוסה מדי אבל יש מדי פעם רגעים של עומס. זו העבודה הראשונה שלי אי פעם כי בזמן בית ספר לא עבדתי ולא היה הרבה זמן עד לגיוס שלי בשביל שאני אעבוד. הבוס שלי מאוד קשה אליי, שזה משהו שאני מבינה שקורה בעיקר בגלל שזה עסק שלו שהוא בנה בעצמו לפני 20 שנה אבל לפעמים זה מגיע לרמה של זלזול.
הוא ציפה שתוך חודש אני אדע כל דבר בחנות ויש הרבה דברים ללמוד. אני יודעת את רוב הדברים בחנות וקלטתי אותם מהר אבל יש דברים קטנים שאני לא יודעת או שוכחת. כל פעם שאני שוכחת משהו הכי קטן הוא מעיר לי בצעקות, ולפעמים זה גם ליד לקוחות. השבוע למשל שכחתי משהו קטן שהוא שאל אותי עליו והוא צעק עליי ליד שבעה לקוחות שהיו שם איזה שתי דקות עד שביקשתי לקחת הפסקה ובכיתי מחוץ לחנות.
הוא מאוד מקטין אותי ליד לקוחות, ולפעמים זה ההומור שלו שאני מבינה כי הוא אדם מאוד ציני אבל ביקשתי ממנו שציניות כזאת לא תהיה ליד לקוחות כי מישהו מאיתנו יכול לקחת את זה לכיוון אחר והוא אמר שהוא אף פעם לא עושה את זה, אבל הוא כן תמיד.
שבוע שעבר שמתי כובע בעבודה (יש לנו כובע מיוחד) והתעסקתי במשהו שהיה לי דחוף לעשות כי הבוס ביקש שאני אסיים בזמן הקרוב ותוך כדי מישהו ביקש ממני לחייב אותו בכרטיס אשראי ולא שמעתי את זה אז הבוס צחק איתו כמה דקות על זה שאני טיפשה ומטומטמת והוציא לי את הכובע מהראש כי ״הוא חוסם את הקליטה של האנטנה במוח״. אמרתי למישהו שעבד איתי ״לפחות לי יש מוח ומה איתו?״ (בהכי תמימות ובלי כוונה שישמעו את זה) והבוס שלי שמע את זה וצרח על החוצפה שלי מול אותו הלקוח. התנצלתי ואמרתי שזו לא הייתה מכוונה להזיק והוא אמר לי שרק לו מותר לדבר אליי ועליי ככה.

דוגמה נוספת: ביום רביעי הייתה משפחה של אימא ושתי תאומות בנות 6 שהאימא התעכבה בחנות אז הצחקתי את הילדות והראתי להן את החנות עד שהאימא סיימה כדי שהילדות לא ישתעממו ויבלגנו את החנות (שזה משהו שהבוס ממש מבקש מאיתנו לעשות אם אין לנו עוד לקוחות לעבוד איתם כי הרבה ילדים נכנסים אלינו והם מבלגנים) והן ממש אהבו אותי ואפילו חזרו חצי שעה אחרי שהן הלכו כדי להגיד לי שלום שוב. אמרתי למישהי שעובדת איתי שאני ממש אוהבת ילדים והבוס שלי שעבר מאחוריי אמר לי תוך כדי שהוא היה עם לקוח ״רק שזה לא ייראה כמו פדופיליה כי את מאוד קרובה לזה״. אני מאוד אוהבת ילדים אבל ממש ממש ממש לא בכיוון הזה ומחליא אותי לחשוב בכלל שמישהו ראה את זה ככה. שאלתי אותו אם עשיתי משהו שגרם לו לחשוב ככה והוא אמר ״לא אבל תיזהרי״, ואחרי זה שאלתי את מי שעובדת איתי והיא אמרה שאני בסדר גמור והבעיה לא בי.
מצד אחד הוא ממש מזלזל בי ואני חוזרת מהעבודה בוכה בגללו כל פעם מחדש. מצד שני את העבודה עצמה אני מאוד אוהבת והיא קשורה לתחביב שיש לי שנים אז בכלל היא קלה לי, האנשים שעובדים איתי ממש חמודים והתחברתי אליהם מהר וראיונות עבודה מאוד מלחיצות אותי ואני מפחדת שאם אני אעזוב את העבודה אני לא אעבוד הרבה זמן בגלל הפחד מללכת לראיונות. אני לא מצליחה להתפקס רק במה שטוב כי הרע שבבוס עולה על זה, אבל אני לא יודעת אם כדאי להישאר או לעזוב.