אני שומרת פסח והוא שונא חגים, איך חיים ביחד?

היי.
אני ובן זוגי ביחד עוד מעט שנתיים.
הכרנו בפסח, והתחלנו לצאת טיפה אחרי.
ואנחנו גרים ביחד, עברנו לגור בדיוק אחרי פסח.

אני באה מבית מסורתי, חוגגים אצלינו את כל החגים ושומרים שבת.
כיום אני לא שמה דגש על כל חג וחג, אבל פסח זה אחד הגדולים.

בדירה אני גרה כבר שנה.
משלמת שכר דירה חצי-חצי (מודה שבהתחלה לא, לקח לי זמן למצוא עבודה).
קנינו ביחד (חצי-חצי) המון דברים לדירה (בעיקר למטבח) וכל הדברים שלי שם.

אני מסורתית והוא שונא דת.
בשלב כלשהו בחיים זה הגיע למצב של שנאה בעקבות המשפחה שלו שהיו דתיים והוא חזר בשאלה.

בשבתות הוא מדליק אש, ומבשל, ואני פשוט לא אוכלת את זה.
כל אחד והבחירות שלו.
כן מפריע לי שיש אש בבית בשבת, אבל אני לא יכולה לאסור עליו לבשל.
אני פשוט לא אוכלת את מה שבישל.
ואני מתגמשת והרבה פעמים, אנחנו יוצאים בשישי בערב ואני מחללת שבת (לרוב כי אוכלת איתו או משהו) כי הוא עבד כל השבוע ורוצה לצאת, עם בת הזוג שלו ואני מבינה את זה.

ועכשיו... הגיע פסח....
אתמול איכשהו העלתי את השונא...
בכנות, חשוב לי בית כשר.
זה לא שבת, זה שונה.

לא מפריע לי שיאכל חמץ.
מצידי שבעבודה יתפוצץ מפיתות ושרימפס.
לא אכפת לי.
אבל אני רוצה בית כשר... וזה חשוב לי.

התחלנו לדבר.
התחילו צעקות של "אני כבשה מטומטמת. איך את מאמינה בבולשיט הדתי הזה. חתיכת מטומטמת (פעם ראשונה שהוא קרא לי ככה) ואני לא אאסור עליו לחיות. את יכולה לדחוף את התנ"ך ל... שלי".
הפעלתי טריגר.
הוא לא מבין למה זה מפריע לי שהבית יהיה מפוצץ בלחם ושאני פשוט לא יאכל אם לא בא לי.
אבל פסח זה שונה...
זה מפריע לי. ולא בגלל שכל כך בא לי לחם...

הכי הזוי, לפני שנה, כשלא גרנו ביחד, הוא כן שמר פסח כי רצה לשמח אותי ולהרשים... והייתי אצלו אולי יום אחד מתוך הכל השבוע.
אבל אתמול זה היה אחד הריבים הכי רציניים שלנו.
ולא, לא הייתי תקיפה...
התחלתי את השיחה בכך שפשוט סיפרתי איך נהגתי לעשות בבית של ההורים שלי כל השנה והוא הבין לאן השיחה הולכת ומשם רק הוא דיבר (וצעק והעליב).

לחזור להורים אני לא יכולה לשבוע.
הם גרים 3 + שעות נסיעה מהעבודה שלי, ואני מתחילה לעבוד ב8 בבוקר ומסיימת לפעמים ב7 בערב.
אין לי אפשרות כלכלית (או שבכלל ירשו לי) לא לעבוד שבוע.
ולשכור אכסניה? ביררתי כבר, לא פחות מ200 ללילה ואין לי סכומים כאלו לבזבז.
ואני ממש קצרה בחברים מהאיזור עם מיטה מפנויה.

ואני לא רוצה לעזוב.
זה הבית שלי.
אבל בגלל שזה הבית שלי...
אני רוצה שהוא יהיה כשר.
שוב, לא אכפתי לי שיאכל חמץ.
אבל מפריע לי סלסלת הלחם שיש בבית וארון הפסטה שלנו.
מה לעשות, מפריע.
כי אני רוצה שהבית יהיה טהור.
והוא חושב שהכל בולשיט ושהוא יעשה מה שבז*ן שלו ואני צריכה לשתוק ולהתמודד (מילים שלו).

אנחנו לא אוכלים הרבה חמץ.
החמץ היחידי שאנחנו (ובעיקר הוא) צורכים הוא לחמניות.
הוא אוכל כל בוקר סנדוויץ.
ובערב (כשיש ארוחה חלבית של חביתה) הוא אוכל עוד אחת.
אז לחמנית הבוקר ומדי פעם לחמניית ערב זה הביג דיל.
אבל מפריע לו העיקרון שמאחורי זה.

אז אסקפיפל.
מה עושים?