התגברתי על הדיכאון אחרי שמונה שנים. איך אני יכולה לעזור לאנשים בדיכאון?

שלום askpeople
בחרתי לא להרחיב ולא לספר לפרטי פרטים את הסיפור שלי. אני לא אכתוב בשפה רגשנית אך אני מקווה שיצא מהקוראים את השאלה רגש. כי כרגע אחרי שמונה שנים שהתרכזתי בסבל שלי, אני לא העניין.
רק אומר שמגיל 10 חליתי בדיכאון שהתחיל כקל ונגמר כחמור מאד. עם מחשבות ורצונות אובדניים בכל דקה ביום, עם פגיעה מאד קשה בתפקוד, ירידה קוגנטיבית, התקפי חרדה וכמובן עם העננה השחורה שגורמת לגוף של החולה בדיכאון לכרסם את עצמו מבפנים ולרסק את החתיכות. אף אחד לא ידע ולא היה יכול לנחש שהייתי בדיכאון בגלל ששידרתי את ההפך המוחלט כל הזמן. התחלתי לפני כמה חודשים טיפול פסיכולוגי מאד אינטנסיבי כאשר הבנתי שאין לי את האומץ להתאבד וגם אין לי את הכוחות להמשיך לחיות עם הדיכאון. המטרה שלי הייתה רק להצליח לשמור את הראש מעל המים שמשקולות הדיכאון לקחו אותי לקרקעית כבר ממזמן. אבל בלי תכנון מראש, יום אחד, קמתי והאויב שלי, החבר הכי טוב שלי, זה שהיה שם מאז שאני זוכרת את עצמי, זה שגרם לי לפגוע בעצמי כל כך הרבה פשוט... נעלם. אני לא בדיכאון כבר חודש ימים. נקייה אפשר לומר. לא להאמין.
אחרי מסע מאד קשוח שאני לא יכולה להסביר במילים כמה כואב, טורדני, כבד, מטורף, עצוב הוא היה (ועוד הרבה מילים נוספות שהמשמעות שלהן כל כך קשה שהן לא הומצאו בשפה העברית) - אני מאחורי זה. עדיין לא מאמינה ולא התחברתי למציאות הזאת בכלל. לא חשבתי שדבר כזה אפשרי ולא האמנתי למי שאמר שכן.
לעניין...
יש בי דחף ענק לעזור לחולי דיכאון, להראות שזה אפשרי, שהמחשבות האובדניות נגמרות בסוף, שהכאב מפסיק, שהגוף מפסיק להיות כבד, שזה אפשרי לא לשנוא את עצמך כשעכשיו אתה כל כך שונא, כשהחזה מפסיק לכאוב והחיוך יכול לבצבץ.
אני זוכרת את עצמי מחפשת מישהו שיבין אותי, בנרות. אני לא האמנתי (ולמרות שעכשיו זה עובר עליי עדיין מתקשה להאמין) שזה יכול להיגמר. לא רציתי לשמוע, זה היה נראה לי הזוי. חשבתי שאהיה בדיכאון חמור עד יום מותי.
אני כל כך רוצה לחבק, להסביר, לכוון, להקשיב, לחזק לתת לבני נוער ואנשים בדיכאון את העזרה שאני לא זכיתי לקבל. הייתי כל כך רוצה שהנושא הזה יקבל את המודעות שהוא זקוק לה.
השאלה שלי, כיצד אני עושה את זה?
אין לי שום רעיונות בראש. כל הארגונים שנתקלתי ביניהן לדוגמא עזרה ראשונה נפשית הם מעל גיל 21/25...
אשמח לשמוע כל רעיון, ארגון, עמותה, שעולה במוחכם... גם פריקה.

בתודה,
שורדת.