משבר זהות קשה אני אובדת עצות תעזרו לי. מה לעשות?

מה עושים מכשמרגעשים שהגעת לנקודה שאין תכלית לחיים?
אני בת 21, ואני חושבת שאני עוברת את המשבר הכי גדול בחיי עד כה ואני לא יודעת מה הלאה, משבר במשפחה, משבר בזוגיות ומשבר זהות ענקי.
גדלתי עם אמא שלי כבת יחידה עד גיל 20. הייתה לי ילדות נפלאה ואמא אוהבת היא הייתה כמו האלוהים שלי, תמיד דאגה לי להכל תמיד פינקה אותי תמיד אהבה ושמעה אותי ושמרה עליי מכל משמר היא הייתה הדבר היקר לי מכל. כשהגעתי לגיל 18 ויצאתי לראשונה מהבית לצבא הכל השתנה.. הכרתי את בן זוגי שכיום אנחנו 5 שנים יחד בבת אחת היא עזבה אותי בבת אחת שמתי לב שהיא אלכוהוליסטית ברמה קשה והיא נכנסה לבעיות כלכליות רציניות. היום, שלוש שנים אחרי אני בתחילת דרכי בחיים והיא עם חשבון מעוקל מנסה להתלבש עליי במינפולציות והתנהגות סחטנית ומנצלת. היא מבקשת ממני בקשות שיכולות להכניס אותי לצרות רציניות שלא בחוק מבחינת הבנקים והרשויות בטענה שאני חייבת לה כי היא גידלה אותי 21 שנה ושהיא הייתה מגבה אותי גם אם הייתי רוצחת בן אדם. ולי זה קשה, זה קשה לי אני יודעת שהדבר הנכון לעשות הוא לסגור בפניה את הדלת ולחיות את החיים שלי אבל היא בכל זאת האמא הכל כך יקרה שהייתה לי בילדות שהמניפולציות לא יכולות שלא לעבוד עליי. מיותר לכתוב לי לדבר איתה ולנהל איתה שיחה כי מדובר באישה עם הפרעה דו קוטבית רצינית אלכוהוליסטית שלא בריאה בראשה אז שיח זו לא אופציה. היא טוענת שאני הבן אדם היחיד שיכול לעזור לה לצאת מהסיפור הנוראי שלה אבל מצד שני זה יכול להכניס אותי לבוץ יחד איתה ולהטביע אותי בגיל צעיר. לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליה על אף שהיא מבטיחה לי. ההשפעה שלה על החיים שלי היא שלילית בשונה מפעם. אני רואה אותה חלשה ופצועה נפשית ואני רוצה לעזור לה ואוהבת אותה כל כך אבל רוצה להתחיל לחיות בשביל עצמי.
בנוסף יש את בן זוגי האהוב שאני כל כך אוהבת, הוא הבית שלי הוא הביטחון היחיד שיש לי בחיים וגם את זה פיקששתי
לאחרונה בגדתי בו עם בחור מהעבודה שלי בגלל שהרגשתי שאני חייבת לעורר בעצמי רגש כלשהו
אני לא מרגישה כלום לא שמחה לא התרגשות לא ציפייה.. כלום כלום כלום
אני מרגישה ריקנית , ריקה מתוכן, פעם היו לי שאיפות פעם היו לי תחביבים היום שום דבר לא מדבר אליי אני רק מרגישה שאני לא מצליחה לנשום
שהחיים סוגרים עליי
שאני חיה בתוך הצגה ענקית שמנסה לשדר שהכל בסדר אבל אף אחד לא שומע את המצוקה שלי ואף אחד לא יכול לעזור
אני הייתי בטיפול פסיכולוגי פעמיים מרצוני כי באמת רציתי לעזור לעצמי ולא ליפול לתוך האבדון הזה שממלא אותי אבל זה לא צלח.
הבחור מהעבודה שלי שיצאתי איתו פעמיים היה מין סוג של ניסיון בריחה
ניסיון לנסות לחיות משהו שהוא לא המציאות שלי וזה היה קסום לרגע. כמובן שאחרי פעמיים הוא זרק אותי כמו איזה קונדום משומש וזה בסדר אני מניחה שזה מגיע לי אחרי מה שעשיתי אבל זה רק גרם לי להרגיש ריקנות עוד יותר גדולה.
אני מרגישה שהבטחון העצמי שלי ברצפה.
במקום ללכת ולעשות משהו שיעשה לי טוב המוח המטומטם והריק שלי יושב ובוהה בטלפון כל היום כאילו משם תגיע הישועה. אני רוצה יותר מזה ואני לא מוצאת שום דבר שיניע אותי כמו שאמרתי, אני לא מרגישה כלום אין לי שאיפות ואין שום דבר שמגרה אותי או שום תחביב שקורץ לי כלום. אין מוצא.
אני מחפשת פתרון אני לא רוצה לוותר
אני רוצה להאמין שיש תכלית לחיים ושלכל אדם יש מקום ויכולת להצליח
אני רוצה דף נקי אני רוצה להיות שמחה בחיים שלי ואני לא יודעת איך אני מוצאת את הדרך כי אני לא רוצה להרים ידיים.
מכירים אנשים? תרופות? סדנאות? משהו שעזר לכם בכל דרך שהיא אני אהיה אסירת תודה