מנסה להדחיק מחשבות אובדניות ללא הצלחה, להמשיך לדחוף או לוותר?

אהלן לכולם,שוב בפעם הרביעית אני כותב פה באתר הזה כדי לפרוק את מה שעובר עליי וכל פעם באים אנשים,קוראים,עוזרים לי ואני מעריך מאוד כי זה לא מובן מאליו.
אני משתגע בבית לגמרי,אני אוהב את הלבד שלי עם הקפה והסיגריה,אבל כמו לכל דבר יש גבול ואני מתרקב פה לגמרי מיום ליום.
ב-24 לחודש אני בן 26,והאמת? זה באסה.אני מרגיש רקוב ולא ממומש לגמרי אבל מה אני יכול לעשות?
כל האנשים שכתבו לי אם זה בפרטי או הגיבו לשאלות שלי אמרו לי שאני עוד צעיר,אז איך זה שאני לא מרגיש ככה? דרבנו אותי ליצור קשר עם מעסיקים וחברות כח אדם,אבל אני פשוט מסומן בכל חברה,ככה,מילים שלהם.
מה אני אעשה? לאן אלך? זה לא עוזר להתלונן כל הזמן,אני יודע,אבל חשוב להקשיב לנקודות מבט אחרות של אנשים אחרים.
אף חברת השמה לא מעוניינת לעבוד איתי כי אני דיי בעייתי,אבל אני לא גורם לכל הבעיות.לפעמים צריך צבא,רישיון שאותם לצערי אין לי.
כמו שאמרתי אני מוכר בכל החברות השמה וגם כשאני מוצא כיוון זה רחוק מהמיקום שבו אני גר,אני גר במקום בעייתי מעבר לקו הירוק ובעיר שלי זה בלתי אפשרי למצוא פה עבודה נורמאלית.לא אכפת לי לעבוד במינימום או עבודה פיזית אבל אין,כל טלפון,כל ראיון זה מבוי סתום ואמא שלי מאוכזבת ממני לגמרי,יורדת עליי בצדק כי כמה היא יכולה לסחוב על הגב שלה? אני במינוס לא נורא לבנתיים של 1000 שקל,אבל אני חייב לאיביי משהו כמו 250 דולר בגלל "עסק" דרופשיפינג שכשל בגלל שלקחתי "קורס" של ילדים שלא נתנו שום ערך בתוכן שלהם.הפסדתי אלפים ועוד שילמתי להם 5000 שקל מחסכונות שלי.
אין לי חברים,אין לי אינטרקציה עם אנשים חוץ מחבר שהכרתי לפני כמה שנים במשחק רשת ועד היום אנחנו בקשר טוב.
למזלי פגשתי מנטור בעיר שלי שמלמד אותי על עסקים ועל המיינדסט הנכון כבר כמה חודשים,האמת היא שלמדתי ממנו המון אבל בנתיים המצב הכלכלי והחברתי שלי בקרשים אבל לפחות יש לי את זה.

האם בלי כסף אני כלום,האם בלי כסף אני נועדתי להיות איש פשוט כל חיי? זה לא סוד שכסף משלם על חשבונות,בריאות,חברים,אישה ילדים.אני רחוק מאוד מאישה וילדים,חברה אף פעם לא הייתה לי כי אין לי מה להציע אז מעולם לא באמת ניסיתי.

כל פעם שאני בראיון טלפוני או פרונטלי אני מרגיש שאני כנה מידיי,נותן יותר מידיי אינפורמציה על מקום שבוא הייתי חצי שנה,חודשיים והמראיינים פשוט נרתעים ממני לגמרי כי אני יוצר רושם של איש לא יציב תעסוקתית.הכי הרבה שהחזקתי במקום אחד זה חצי שנה בשני מקומות שונים שזה לא הרבה בכלל.
איך אני יכול שלא לחשוב על לסיים את חיי וזהו? כשאני קם אני מקבל אגרוף לפנים מהחיים,אני קם שוב ואז מקבל עוד בעיטה לפנים.כישלון אחרי כישלון אחרי כישלון.

כל מה שאני יודע לעשות זה לשמור על כושר ואנגלית וקצת ידע תאורטי בסיסי בשיווק ועסקים אבל הידע שלי הוא לא רלוונטי אז אני לא מדבר עליו למעסיקים.

המנטור שלי אומר לי שזה לא משנה מה אני עכשיו ומה שמשנה הוא מה שאני רוצה להיות בעתיד,הוא אומר לי שאני יודע אנגלית בצורה מצויינת וכל התוכן שהוא שולח לי הוא באנגלית ככה שהוא לא צריך ללמד אותי מאפס,הוא אומר שאני חייב בכל מחיר להתנתק מהפייסבוק כי זה מלא במיינדסט רעיל וזה לוקח אותי אחורה ולכן אני צריך להפסיק להכניס לי את הדברים האלו לראש.
הוא בגיל שלי והוא בונה לי סט יכולות שיהיו שווים לערך בשוק וככה אני אוכל להתקדם והוא עושה את זה בחינם לגמרי,לפחות בנאדם טוב אחד פגשתי.

אם מישהו מוכן לעזור לי,לתת לי טיפים מה להגיד בראיונות עבודה,איך להגיד,איפה לחפש או אפילו אולי לקשר אותי לחבר או חברה שמכירים מישהו שיכול לעזור לי במציאת עבודה..אני אודה לו או לה מאוד.
בנוסף,אם מישהו מכיר מישהו באזור ראש העין או פ"ת,או שאתם בעצמכם משם אני אשמח שנדבר,אולי אפילו נהיה חברים.אני לא מושלם אבל אני חושב שאני יחסית בנאדם נחמד בהתחשב למה שקורה וקרה לי.
מה אתם חושבים,אני צריך להמשיך לדחוף או לוותר? אני נידון לכישלון או הצלחה?