תסמיני גיל התבגרות בגיל 27, זה נורמלי?

הסיפור הוא כזה ,אני הילד הבכור ,במשך כל הילדות הייתי הילד שמביא נחת להורים ,זה שמצטיין בלימודים ורק מורות מרעיפות עליו שבחים ,שיש לו חברים ,מעולם לא רב או מסתבך , שמהווה דוגמא לאחיו הצעירים ,שעושה שירות משמעותי בצבא כקצין וההורים בטוחים שממנו אין בכלל מה לדאוג . הייתי ילד עם משמעת עצמית כל כך גבוהה שיודע איך לתעל כל דבר להצלחה ,שמעתי על אנשים שמורדים בהורים ואף פעם לא הבנתי את זה אבל כנראה שהדחקתי את הכל .. עד גיל 23 הייתי בתוך בכלל דיכאתי כל כך את יצר המיניות שלי ולא הבנתי על מה כולם מדברים ,כנראה שגם ידעתי שיש לי מחשבות על זהות מינית אז הדחקתי את הכל . בגיל 23 סיימתי לעשות פסיכומטרי והמסלול היה ברור - ארשם ללימודי הנדסה ,אמצא שם את הכלה ואתחתן אז זהו שגיל 23 היה הגיל המכונן בחיי ,החלטתי לדחות את הלימודים ואמרתי לעצמי שבא לי שנה רוגע בעבודה לא רצינית,אגור בתל אביב אעשה גיחות בחול ,ואהנה פעם אחת ולתמיד לא במסגרות תובעניות . לא השתכרתי מעולם לפני כן והיה ערב שפשוט יצאתי ונתתי לעצמי פעם אחת להשתחרר מפה לשם התחיל איתי בחור שבכלל לא הבנתי מה קורה פה ובקיצור נמשכתי אליו , בשנה הזו הרגשתי שיוצרים ממני מלא יצרים שמעולם לא היו ,יצר מיניות ,ריגושים ,פחד מהחמצה ,הרגשתי שנולד בי מישהו חדש שהוא ההפך הגמור ממה שהיה , ההורים שהתנגדו בכלל למעבר לתל אביב התחילו להיות מעיקים והמון ריבים התחילו בינינו .. אחרי השנה הזו הם קבעו לי אולטימטום שארשם ללימודים כי הרגישו שאני מאבד את זה , הם גם גילו על עניין הזהות המינית והיו בשוק ,המון מילות אכזבה היו שם ותחושה שהילד שלהם מאבד את זה ובאמת שניסיתי לא לגרום להם לצער אבל אפילו אני לא הכרתי את עצמי .. חשבתי שברגע שאחזור ללימודים הכל יחזור לקדמותו אבל ממש לא , אני ממש סטודנט בינוני חסר משמעת עצמית הלימודים לא בראש סדר העדיפויות שלי וזה ממש לא מעניין לימודי , רק שזה מועד ב אני פתאום לומד אבל כל פעם בראש שלי רצות מחשבות של להנות מהחיים החיים קצרים ,אני מרגיש שהייתי 23 מישהו אחר ועכשיו דווקא בגיל בו בנאדם מעצב את חייו אני סוטה מהמסלול ,מה קורה לי ? איך משתיקים את היצרים? הייתי בנאדם כל כך רציני ויציב ועכשיו אני מרגיש שיש בי סערה וגם זה פוגע לי בלימודים ,בקצב הזה בספק אם אסיים וגם אני ממש אפילו לא יודע מה רוצה מחיי , למה זה קורה לי עכשיו ? היה לי גם בן זוג ובזמן שיצאנו בגדתי פעמיים הוא מעולם לא ידע ופשוט הרגשתי שיש בי יצרים שיוצרים החוצה .. אני היחיד בעולם שעובר תהליך כזה בגיל כזה ? למה זה לא קרה לי בגיל מוקדם שהוא פחות חשוב .. אני רואה מסביבי אנשים שבתקופת התיכון היו כל כך תלושים וכל כך לא השוויתי את עצמי אליהם וכעת הם ממש יציבים ,מסיימים תארים ,מתחתנים .. איך זה שהגלגל התהפך ? האם הזהות המינית כל כך השתלטה עליי ? איך אני חוזר להיות רציני ויציב כמו שהייתי