חמתי ממררת לי את החיים, אני בנקודת שבירה. מה לעשות?

היי כולם.
אני גרה בארצות הברית עם בעלי (הוא אמריקאי). הסכמתי לעבור לארה"ב כי בעלי פחד שהוא לא ימצא עבודה בארץ (הוא לא דובר עברית). אני אוהבת אותו כל כך ורציתי שהוא יהיה מאושר. וויתרתי על רפואה אחרי שעבדתי שנתיים כדי להתקבל, וויתרתי על להיות קרובה למשפחה שלי ועם כל זה הוא אומלל ואני מאבדת את השפיות שלי. אמא שלו היא בן אדם מאוד קשה והיא מאמללת אותי ואותו. ככה זה היה במהלך השנתיים הראשונות לנישואין שלנו. בנוסף מהרגע שהתארסנו, אבא שלו גר איתנו כי לא היה לו איפה לגור אז אף פעם לא הייתה לנו פרטיות. לפני חמישה חודשים עברנו למדינה אחרת בארצות הברית ואמא שלו רצתה לבוא איתנו כי גם אחותו של בעלי גרה שם והיא שאלה אם היא יכולה לגור איתנו לחודשיים עד שהיא תמכור את הדירה שלה ותיקנה משהו חדש. הסכמנו ושאלנו אותה ואת אחותו אם זה יהיה בסדר שהיא תישאר עם אחותו לקצת זמן אם ייקח לה הרבה זמן למכור את הדירה כי אף פעם לא הייתה לנו פרטיות וכולם הסכימו.
כשעברנו, החודשיים הפכו לחמישה חודשים והחיים שלנו הפכו לסיוט. ניסיתי לחיות את חיי כרגיל כמה שיכולתי אבל היא התחילה לריב איתנו על כל דבר קטן בלי סיבה הגיונית. אני סובלת מכאבי בטן איומים ולא יכולתי ללכת לרופא כי לא היה לי ביטוח בריאות והיא התחילה לצעוק עליי למה אני לא מחייכת אליה כשהיא יורדת למטה. אני חוזרת מימים מתישים בעבודה ומנסה להירגע עם בעלי ולראות טלוויזיה, אני לא יכולה לעצור הכל כל פעם שהיא יורדת למטה וברוב הזמן אני בכאבים מאוד חזקים. רק עברנו למדינה חדשה, והיינו תחת לחץ למצוא עבודה, יש לנו תינוק בן שנתיים והרבה חובות וכל הסיטואציה מלחיצה מספיק בלי הביקורות והרגישות יתר שלה.
היא משאירה לי את המטבח מלוכלך כל הזמן היא אף פעם לא מנקה ולא עושה כלום בבית ואני מפרנסת יחידה, הולכת לקולג', מטפלת בתינוק, מבשלת לבעלי ובנוסף צריכה לדאוג אם היא תיפגע מאם חייכתי אליה או לא בפעם השמונים שהיא ירדה למטבח?
היא גם כל הזמן מעליבה את בעלי וגורמת לו להרגיש רע שהוא עדיין לא מצא עבודה כאילו שהוא לא מרגיש נורא לגבי זה ואז אני מגיעה מיום קשה בעבודה וצריכה לשמוע כמה הוא עצוב ופגוע ממנה.
בסופו של דבר הלכתי לרופא ומסתבר שיש לי הפרעה שגורמת לכאבי בטן אבל בעיקר לבעיות פוריות ואני ובעלי תמיד רצינו עוד תינוק. הרופא אמר שאם אנחנו רוצים עוד תינוק אנחנו חייבים להתחיל לנסות מיד. דיברנו עם אמא שלו וביקשנו ממנה יפה אם היא יכולה להתחיל להישאר עם אחותו לקצת זמן וסיפרנו על הבעיה הרפואית. בנוסף הרופא אמר שאני חייבת להיות נטולת לחץ כי לחץ ימנע ממני להיכנס להיריון או יכול לגרום להפלה. היא ממש התרגזה וזו הייתה מריבה מאוד גדולה.
מסתבר שבעלה של אחותו של בעלי לא מסוגלת לסבול את חמתי והוא לא מסכים שהיא תישאר איתם. איך שכולם שמעו את הסיפור הם התקשרו אלינו ואמרו שאנחנו אנשים איומים שאנחנו מעיפים את אמא שלו מהבית. ואפילו כשהזכרנו להם את השיחה בה הם הבטיחו שזה יהיה בסדר שהיא תישאר איתם, זה לא עזר.
אמא שלו אומרת שאני בן אדם קר ושמאז שאני הגעתי היחסים שלה עם הבן שלה הידרדרו ואני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת שהיחסים בניהם אף פעם לא היו טובים. אני היחידה שכל הזמן מבשלת בשביל כולם ומזמינה אותם לארוחות ערב והיא מתלוננת שאחנו לא עושים את זה מספיק ושאם היא רוצה יותר זמן משפחתי אחותו יכולה גם כן לעשות ארוחות ערב זה לא חייב להיות רק עליי, בעיקר שיש לנו תינוק ואני עובדת משרה מלאה ולומדת ואין לנו כמעט כסף לאוכל כי יש רק משכרות אחת. אני מאוד מאוד פגועה ממנה וכועסת. היא אומרת שאם יהיה לנו עוד ילד היא לא רוצה שום קשר לילד הזה כי אחותו לא יכולה להיכנס להריון וזה לא פייר שלנו יהיו 2 ילדים ולא לא יהיו ילדים כאילו שיש לזה קשר אליי.
בארץ יש לי משפחה ענקית ואוהבת ואני לא מבינה למה אני צריכה לסבול את כל זה אם בעלי אומלל. אנחנו רוצים לעבור לארץ אבל זו לא אפשרות כרגע ואני לא יודעת מה לעשות כדי להרגיש שמחה יותר. גם אני וגם בעלי מרגישים שאנחנו לגמרי לבד.
בסופו של דבר הם הסכימו לה להישאר איתם לשבוע ואז הם שלחו אותה למלון.
אני מרגישה ממש רע והיא אומרת שזרקנו אותה מהבית (למרות שאחותו לגמרי יכולה לתת לה להישאר איתם) והיא לא כועסת עליהם בכלל ומרגישה שהם לא עשו שום דבר לא בסדר