כן
שלום לכם,
אז ככה אני ביישנית, תמיד זכרתי את עצמי ביישנית מהגן עד לאמצע חטיבה.
הייתה לי רק חברה אחת באותה תקופה אז סמכתי רק עליה..
בחטיבה יותר נפתחתי והכרתי חברות אז המצב החברתי שלי השתפר ברמות. היה לי יותר ביטחון ליד בנות ולא דאגתי בכלל!
הבעיה היא שיש לי ביישנות לא מובנת מבנים וזה ממש מבאס אותי.... אני עונה כשפונים אליי או כשמנסים להתבדח איתי אבל יש לי את הרושם שאני פשוט לא מספיק מעניינת בשביל להמשיך את השיחה הזאת
אני לא אני כשיש בנים בסביבה, אני פשוט נהפכת לסופר מביכה ועונה רק בכן ולא ומחייכת וזה נראה דבילי לגמרי מהצד.
בהתחלה ניסיתי לשכנע את עצמי שהכול בסדר והכל בראש, שהמפתח הוא להיות עצמך... אבל זה פשוט לא עובד לי.
עכשיו אני יודעת שאם אני אשב עם מישהו לבד אחרי כמה זמן אני אדבר איתו ,פשוט אדבר איתו רגיל
אני באמת לא יודעת איך להסביר את זה.( אולי זה אינסטינקט הישרדותי לשיחה)
אבל אף אחד לא נשאר בסביבה שלי יותר מחמש דקות כי אני סופר שקטה וכנראה השתיקה המביכה מבריחה אותם..
מה עושים כדי לתקן את זה?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025