תקופת גיל ההתבגרות הייתה נורא קשה בשבילי, הייתי בדיכאון פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בין גילאי 13-15, והפעם השנייה הייתה מגיל 16 וחצי עד 18 וחצי.
הייתי ילדה קשה מבחינה חברתית, נורא מורחקת ומנותקת מכולם, ביישנית עם דימוי עצמי נמוך ובטחון עצמי שנמצא ברצפה. בגיל 17 התחלתי לוותר על עצמי, לא הייתי מגיעה לבית הספר, לא לומדת, מנתקת קשרים חברתיים עם כל האנשים שהכרתי... התחילו להופיע מחשבות אובדניות וקושי בלמצוא עניין בחיים. לא הייתי אוכלת, לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה בבוקר, רק רציתי לסיים עם הסבל הזה וחוסר הטעם בחיים. הייתי אוספת הרבה כדורים למקרה ואחליט לסיים עם הכל.
חודש לפני שהתגייסתי המצב התחיל להשתפר, המחשבות התחילו לדעוך ולדעוך והמצב הנפשי שלי התאזן.
לאחר תקופה מצאתי את עצמי מתגעגעת למצב הקודם, שהייתי מדוכאת וחסרת אכפתיות, התחלתי להתגעגע לסבל ולרצות ליפול אל הכיוון הזה שוב, אני מתגעגעת לויתור העצמי שהיה פשוט יותר מכרגע.
אני לא יודעת מה יש לי, אני מרגישה שאני תקועה בין הרצון להתאפס על עצמי ולהמשיך הלאה לבין הכיוון השני שנמשך לאזור הזה שוב. אני אוהבת להרגיש כמו שהרגשתי אז, לסבול. מה אפשר לעשות במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025