להילחם כשמרגישים פספוס בקשר?

*אשמח כמובן שהשאלה תישאר בפורום של האתר ולא תפורסם בפייסבוק*
אני מוצאת את עצמי שוב ושוב נלחמת בעצמי.
הכרתי בחור מקסים לאחרונה , יצאנו 3 חודשים.
ה3 חודשים האלה היו די אינטנסיביים ( ויכול להיות שבמבט לאחור זה לא היה רעיון כל כך טוב) , אבל בפועל פשוט זרמתי כי זה הרגיש לי לנכון.
הוא הכיר את ההורים שלי-אני את שלו , הייתי אצלו בקידוש, ולהפך...ישיבות עם המשפחה, וכמובן בילויים משותפים.
לשנינו כבר הרגיש ממש כאילו אנחנו מכירים אחד את השני הרבה זמן וגם היינו מדברים על כך בפתיחות, היה לנו חיבור ממש טוב.
אחרי הרבה זמן שיצאתי עם בחורים וזה לא התקדם הרבה, איתו סופסו, באמת הרגשתי שאני בכיוון הנכון.
בסופו של דבר הגענו לשבוע בו הרגשתי התרחקות מסויימת מצידו וכשניסיתי לברר לא היה שיתוף פעולה, הרגשתי שיושב עליו משהו ורציתי שישתף...זה גם ביאס אותי באיסזשהו מקום שהוא בחר לשמור זאת לעצמו..
בסופו של דבר נפרדנו אחרי שהוא יזם את הפרידה.
זה כן נגמר בצורה "מכובדת" עד כמה שאפשר , לא היו שום דרמות ובכי, אמרתי לו שזה לגיטימי אם זה מה שהוא מרגיש , ושדי התחלתי להבין את זה לבד אחרי שהוא הפסיק להתקשר ולהראות התעניינות. אבל זה היה קשוח כי המעבר היה חד מידי , אחרי 3 חודשים, אחרי סופש שהייתי אצלו למחרת הכל התחיל, ההתרחקות.
רק לא הבנתי מאיפה זה הגיע פתאום אחרי שאת מקבלת הרגשה מהבנזוג שהוא הכי מכוון איתך לטווח הרחוק...ברמה של לדבר איתי על אירועים שיש לו בקיץ והוא רוצה שאצטרף אליו וששאלתי אמר לי "שזה לא מה שהוא מחפש כרגע"....יש מצב שירד לו ממני , או שהיו לו סיבות אחרות והוא לא רצה לפגוע בי . ( לא הוא לא בגד אני בטוחה בזה כי כבר חוויתי בעבר בגידה זה משהו שמרגישים)
אפילו חברים שלו עזבו תבית שלהם ורצו שהוא יצטרף אליהם והוא סוג של רמז שהוא מתכנן לחכות לי או שאצטרף אליו. כן הייתה מחשבה על העתיד הרחוק, וכן נכון שהיינו בסך הכל 3 חודשים שבתכלס זה כלום זמן אבל הספקנו המון - והיינו מאד פתוחים אחד עם השני.
מרגיש לי שיש פה פספוס, זה מבאס כמובן שרק אני מרגישה .
נתקלתי בהמון תגובות של " אם הוא לא נלחם עליך אין סיבה שתלחמי עבורו"..."תוותרי הוא לא מעוניין בך". אני לא באה לחפש כאן תגובות אחרות אני פשוט באמת מנסה להבין ? אם אתם מרגישים שלמרות שנפרדו מכם ויש םספוס הייתם שמים תאגו בצד ומנסים שוב? לשלוח הודעה? ליצור קשר ? להגיד שתאם מתגעגעים?
רק המחשבה של "לא נסיתי " ....מחרפנת אותי.
יכול להיות שזה במאת במאת חסר טעם , והוא אפילו לא חושב עלי עכשיו כמו שאני חושבת עליו ( נפרדנו לפני שבועיים כך שזה די טרי) .
מה שנאי לא מבינה כשנפרדנו הוא זרק לי שהוא יהיה איתי בקשר , כי הוא מתכוון לאמץ כלב שראינו אז ביחד...כדי שאבוא לפחות לראות אותו איתו...ושמחתי לשמוע את זה כי זה באמת משהו שהיה של שנינו. אני יודעת שהוא כבר אימץ דרך חברה מהעמותה שסיפרה לי, והוא לא טרח לעדכן אותי . התלבטתי אז עם עצמי אם לשלוח לו מזל טוב שראיתי שהוא אימץ אבל פחדתי שזה יתפרש כרמיזה ל "נו מתי אתה מזמין אותי לראות אותו"...


מה עושים ? אני כן מנסה לדבר עם גברים אחרים בינתיים מודה...אבל אני מרגישה שהיה לי חיבור מאד חזק ונכון איתו וקשה לי לשחרר.