סבתא נפטרה, לא הספקתי להיפרד ממנה, למה היא לא הייתה חזקה מספיק?

להגיע לביה"ס ולראות את סבתא שוכבת במיטה עם עיניים פקוחות ולראות את זה פיזית שאין עם מי לדבר שם, ואף אחד לא נמצא יותר יחד איתי שאוכל לדבר איתו זה דבר מאוד מזעזע.

אבל הדבר הכי מזעזע מבחינתי,
לחכות לאבא שלי בבית חולים שקראו לו מהעבודה שהמצב של סבתא התדרדר,
ואז כשהוא נכנס לחדר, מסתכל על אחותו בעיניים.
ואז, אז הוא מבין. כולו אכול כאב בפנים בשניות האלה.
הוא רואה את הבן אדם הכי יקר לו בחיים האלה, שוכב שם במיטה ואשכרה הוא לא חי! פשוט לא חי! אי אפשר להגיד משהו, פשוט הציבו לו עובדה! אולי לא יכול להתלונן לאף אחד . כי פשוט זהו זה. אין שום תקווה שיום לפני אמרו להם שהמצב קצת משתפר והחיוך עלה. התקווה פשוט התנפצה בין רגע!
לראות את אבא שלי מסתכל על אמא שלו (אבא שלו - סבא שלי, נפטר לפני שנים רבות).
לראות שאת הדבר היחידי שנשאר לו בעולם הזה עזב אותו גם.
ולא יחזור יותר אף פעם, פשוט לא יחזור אף פעם!
הרגע של 2 השניות שבו, אבא שלי מסתכל בפעם הראשונה ולא מגיב - אבל העיניים שלו פשוט צעקו "לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"
אבל הוא לא מגיב ושותק.
פשוט שותק.
וממשיך הלאה את החיים שלו, עם השתיקה הזאת.
איך אפשר להחזיק את זה חזק כל כך?


יום למחרת, כשהגענו לקבורה.
היינו צריכים להרים את סבתא עם אלונקה ולהגיע לקבורה, הובלתי את סבתא לבור שאליו היא לא תאכל יותר, לא תשתה יותר. זה פשוט לא הגיוני? איך סבתא שלי נמצאת שם ! אני אמרתי לה להיות חזקה, אז למה לא הייתה חזקה מספיק?
ביום שהיא נפטרה תכננתי לבקר אותה בבית חולים- לא הרגשתי טוב והייתי מנוזל. לא רציתי להדביק אותה. פחדתי ללכת לבקר אותה! לא נפרדתי ממני וכבר היא הלכה לי?
שבועיים לפני החזקתי לה את היד, היא החזיקה לי את היד חזק.
אמרתי לה להיות חזקה. אבל אפסו כוחותיה.
היא סבלה במשך שבועות בצורה מאוד מאוד מאוד קשה.
אני לא רוצה אפילו לחשוב על החלק הזה - שאולי, אולי, אולי אם הרופאים היו נותנים טיפה יותר תשומת לב לזקן שמולם.
אז אולי היא עדיין היום הייתה יושבת איתי.
יש כל כך הרבה דברים מאחורי הקלעים, שפשוט אין אין טעם ! אין טעם להסביר.
אין טעם להסביר כי הרי לאף אחד לא באמת אחד.
לאף אחד בעולם הזה לא אכפת.


סבתא יקרה שלי.
תמיד תהיה חקוקה בלב שלי.

אין לי מושג מאיפה הכוחות שיש לאבא שלי,
אני לא מצליח לדמיין אפילו סיטואציה שאצטרך אני מתישהו אי פעם בחיים לעמוד מול ההורים שלי.
פשוט לא מצליח לדמיין!
פשוט עולם אכזר.