נוטה להאמין שבתור נערה בת 15 אני פועלת המון.
תלמידת תיכון, סטודנטית, ולאחרונה מתמחה במקצוע שאותו אני לומדת באוני'.
חיי היום יום שלי עמוסים, בכל יום יש לי תעסוקה רק כדי שלא אצטרך לדבר עם אף אחד, אני לא מצליחה לתקשר עם אנשים, בבית הספר אין לי חברים- לא משנה כמה אני מנסה לדבר תמיד קורא שאני נואמת מול אנשים (כאילו מקריאה נאום) ולא מדברת איתם, גם בעבר לא הצלחתי להתחבר עם בני גילי, לעתים הייתי נמצאת בחברה של נערים בוגרים ממני, גם מחוץ לבית הספר קשה לי להבין רגשות ואמוציות של אנשים, לקלוט את טון הדיבור שלהם (מלבד כעס).
אני נוטה לא להביע רגשות מול אנשים, עם הזמן למדתי שאנשים לא מעוניינים במיוחד לשמוע עליי למרות שאני יודעת הרבה, לכן אני פחות משתפת למרות שיש לי פליטות שאני שמה לב שכנראה ממש לא במקום, כי תמיד מסתכלים עלי נבוכים.
מעולם לא אובחנתי בשום דבר, אני מאמינה שאם אני מצליחה ללמוד טוב אני לא מוגבלת במיוחד.
איך אפשר להתפתח ולהבין אנשים? יש מישהי שמזדהה איתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות