קשה לי מידי בנפש, מקווה להחזיק מעמד ולא לשים לזה סוף

שלום לכולכם, רציתי לפרוק, לשתף ולשמוע מה יש לכם להגיד על סמך מה שאני אגיד.. תודה מראש למי שיקרא ויגיב, זה באמת מאוד חשוב לי.
אני בן אדם שאף פעם לא קיבל או הרגיש אהבה, מגיל קטן חונכתי בחינוך לקוי, כשהייתי תלמיד ביסודי ולא הצטיינתי בלימודים אז אבא שלי תמיד היה אומר לי שאני הולך לבית ספר סתם, שאני מפריע לכולם, שהמורים שונאים אותי ואני הילד שכולם שונאים ושאני מבזבז את הזמן... ההורים שלי תמכו בי תמיד מבחינה כלכלית אך בחיים לא מבחינה נפשית.. את הבית ספר סיימתי עם תעודת בגרות בינונית (ממוצע 75), תמיד היתה אי הבנה בייני לבין הוריי, אף פעם לא הסתדרנו... עד כמה שניסיתי להיות איתם בסדר, הם תמיד הוציאו עלי את הדכאונות שלהם... ההורים שלי תמיד מזכירים לי את העבר ואת כל החסרונות שבי, בעיקר אבא שלי שבמקצועו עובד בתור נהג סמיטריילר ולא רואה כמעט את הבית, הוא איש עבודה רציני (מהאנשים של פעם)... יום אחד שבאתי לצאת למכללה בגופיה יפה (לא תגידו שמדובר בגופייה שמסתובבים איתה בבית, אלה באמת גופיה מאוד יפה) אמא שלי ממש התעצבנה עלי שאיך אני יוצא עם גופיה ככה למכללה (כשלמכללה רוב הסטודנטים היו באים עם לבוש של אחרי העבודה ואפילו בלי מקלחת, וגם היו כאלו שהיו באים עם כפכפים ושורט, מדבר על תקופת הקיץ).. והיו כאלו צעקות שהסתיימו בקללות וכמו ברוב הפעמים יצאתי הרוס מבפנים כשמבחוץ הייתי צריך להראות שהכל בסדר... ואחרי כל זה אבא שלי התקשר אלי בצעקות שלא אחזור הביתה ואשן בחוץ (בחרתי להציג את המקרה הזה בכדי שתבינו על איזה שטויות היינו רבים).
לאחר זמן מסויים הכרתי בחורה שנהפכה לבת זוג הראשונה שלי (בגיל 24 זה היה), כל כך אהבתי אותה שעצמתי עיניים מכל החסרונות שהיו בקשר הזה, הייתי כל כך צמא לאהבה, כל כך רציתי להקים משפחה שלי, כל כך רציתי שיהיה לי את המקום החם שלי ששם אוהבים אותי!!!, רציתי להרגיש נאהב, תמיד חיפשתי תשומת לב מאנשים זרים... תמיד קינאתי בחברים שלי שהיו מסתדרים עם ההורים שלהם, תמיד קינאתי כשראיתי אמהות שרשמו דברים יפים לילדים שלהם בפייסבוק... תמיד היתה לי את הקינאה הפנימית כלפי החברים שלי שהיו בקשר עם ההורים שלהם כמו עם חברים.. כשאצלי הכל היה בדיוק ההפך...
אני לא אכנס לעומק לסיפור עם החברה הראשונה שלי, כי באמת יש לי יותר מידי להגיד ואני לא רוצה לרשום יותר מידי כדי לא להכביד עליכם בקריאה... בסיכום זריר היו הרבה בעיות בקשר הזה, בזבזתי המון כסף (כשאת כולו הבאתי מכל הלב בלי חשבון, ובאמת שלא אכפת לי כי אם אני נותן אז זה באמת מכל הלב, ואתם תבינו למה אני מדבר על הכסף כאן),היה נראה מהצד של ההורים שלי ושל חבריי שהיא מנצלת אותי (רק שההורים שלי העבירו לי את זה בצורה זוועתית בניגוד לחבריי שתמיד היו לנו שיחות נפש נעימות), לאחר שנתיים מהקשר הזה למראת שאני כבר לא גר עם ההורים שלי, בכל פעם כשאני חוזר לבקר את המשפחה אבא שלי מזכיר לי שעד כמה אפס הייתי, שאיך יכולתי לבזבז עלייה כל כך הרבה כסף, שניצלו אותי כמו בעל חיים ושאני כישלון, שזאת היתה טעות שנולדתי ועוד טונות של תארים שליליים....
אבל אני כן אהבתי אותה, כל כך רציתי שיהיה לי את המקום החם שלי שהגעתי לרמה שכן,הורדתי מהאגו שלי עד 0 בכדי שהקשר הזה יצליח, השפלתי את עצמי המון בפנייה כי היתה בי אמונה ותקווה לעתיד טוב יותר...
אך זה לא צלח כמו שאתם מבינים...
עוד מעט אני מתחיל תואר בהנדסת תוכנה, אני לא מדבר עם ההורים שלי כבר חודשיים (כי שוב קראו דברים לא נעימים, ואחותי הקטנה תומכת בי,היא גם עוברת דברים לא כל כך נעימים מההורים שלי ששוברים לה כל פעם את המוטיבציה מחדש להתקדם הלאה)....
אני מרגיש שיש לי צלקת עמוקה בנפש... אני תמיד מרגיש שלא אוהבים אותי כל כך, אני תמיד מרגיש לא קשור לאף אחד כי מגיל קטן חיפשתי תשומת לב מאנשים זרים...
אני תמיד מקנא כשאני רואה אנשים מאושרים בזוגיותאנשים שיש להם משפחה תומכת... כי בי אף אחד לא תומך, אני מרגיש שאני מתמודד עם הכל לבד... יש בי המון כח שהיה יכול להתממש ביעילות יותר אם רק הייתי מקבל מילים חמות ועידוד, ושהייתי מרגיש שאני לא לבד...
קשה לי מאוד לחיות עם עצמי, המון פעמים בזמן האחרון אני שואל את עצמי שבשביל מה אני צריך את כל זה, בא לי לפעמים לשים לזה סוף, למות, לא להרגיש את הכאב הזה שרודף אותי ביום יום...
אני בחור גבוה, נראה סבבה, יש לי חברים עוד מהגן שעד היום אנחנו ביחד, וגם אחות קטנה שאני מאוד אוהב...
אני יודע שאני אצור עבורם נזק מאוד גדול שאם אפגע בעצמי (במיוחד עבור אחותי שתגדל בידיעה שאחייה סיים את חייו, וזה מה שמונע ממני לשים לעצמי קץ)
אבל בשיא הכנות, הנפש שלי לא מפסיקה פשוט לבכות מבדידות..


תודה לכל מי שנשאר איתי עד הסוף, אשמח מאוד לשמוע את דעתכם בנושא.
שבוע טוב לכולכם :)