בשנתיים האחרונות אני מרגישה פשוט אותו דבר, קמה כל בוקר בתחושת ייאוש וחוסר טעם לחיים, עברתי לגור בעיר אחרת לפני שנתיים, רק עם התראה מוקדמת של שבועיים לפני המעבר, לא היה לי זמן לעכל.
התחלתי ללמוד בבית ספר חדש, מיותר לציין שאיבדתי אנשים בעקבות המעבר, ונשארו לי אנשים בודדים (אבל חשוב לי לציין שככה הבנתי מי באמת חשוב לי), ניסיתי ליצור חברויות, אבל יש לי חרדה חברתית שמקשה עליי מאוד, אנשים חשבו שאני סנובית ואני מבינה למה.. אבל זה לא נכון, זה פשוט שממש קשה לי עם אנשים חדשים.
הרגשתי לבד, הלימודים שלי התדרדרו והתחלתי להיכנס לדיכאון, בסופו של דבר הפסקתי להגיע כי כבר לא יכלתי, לא משנה כמה עזרה ״ניסו״ לתת לי, לא הסכמתי לשום דבר, פשוט רציתי להסתגר ולהיות לבד.
נשרתי מהלימודים, כרגע אין לי מסגרת ואין לי בשביל מה לקום בבוקר, עם החברים שנשארו אני שומרת על קשר טלפוני בעיקר, נפגשת איתם פעם בכמה שבועות.
הלכתי לראיונות עבודה בעבר וניסיתי למצוא עבודה למרות הקושי והחרדה, בשביל לא לבזבז את הזמן הזה, אבל אין לי הרבה ניסיון והיו מעסיקים שבכלל לא חזרו אליי.
חשבתי על ללכת לטיפול פסיכולוגי ואפילו קיבלתי המלצה מהפסיכולוג בבית ספר, אבל המצב הכלכלי בבית לא כל כך טוב בזמן האחרון אז הפסקתי לבקש.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כל הזמן באות לי מחשבות אובדניות אבל אין לי אומץ, אני רוצה להישאר פה ולחיות, אבל רוב הזמן אין לי את המוטיבציה, מרגישה שפשוט איבדתי את עצמי ואין לי לאן ללכת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025