אוכלת את עצמי מבפנים יותר מידי. איך מתקדמים מפה?

בהמשך לשאלה ->**שאלה 243112**
אני חייבת את עצתכם כי אני מרגישה שאני מוציאה מעצמי המון אנרגיות על אנשים שלא שווים את זה. אני נקשרת אליהם ואז קשה לי לשחרר, אני לא יודעת אם זה בא ממקום אובססיבי תלותי כי כן יש לי מלא עיסוקים בחיי היומיום ואני כן סובבת אחר סביבה של חברים וחברות.

בקצרה בהמשך לשאלה שהעלתי כאן ( שאלה 243112 )
הבחור הסתובב 360 ,זה בא לי במכה, משום מקום אחרי שסופש הייתי אצלו עם כל המשפחה המורחבת .לא רבנו, לא היה שום תקל או ויכוח , שום דבר שעשיתי לא טוב או שהוא באמת באמת שהכל היה פיקס.
נכון שאפשר להגיב על כך " אין לך מושג מה עבר לו בראש..." צודקים.
אבל עד לשבוע האחרון הוא דאג לי, התעניין , התקשר ( גם בזמן שהיה בעבודה) , דיברנו ימים ולילות והוא תמיד היה אומר לי עוד מההתחלה שהוא מרגיש שיש פה חיבור טוב , שנינו הרגשנו למרות הזמן הקצר כאילו אנחנו מכירים כבר שנים.

הוא עבר לדירה משלו השבוע בפעם הראשונה , יכול להיות שהעניין יושב עליו והוא מאד טרוד מזה, שאלתי אותו מספר פעמים אם הוא רוצה לשתף מה יושב עליו אבל לא קיבלתי כל כך שיתוף פעולה.גם בשיחה ההיא שצוינה בשאלה קודמת כשהסברתי לו איך אני מרגישה שאני לא מקבלת כל כך יחס ושהוא חסר לי ושזה בסופו של דבר מגיע ממקום שאפכת לי מהבנאדם ושהוא חשוב לי הוא פשוט אמר לא התייחס לכך ואמר שאין לו מה להגיב. שאלתי אותו מה עובר עליו ובמה הראש שלו טרוד " אמר שבהרבה דברים, הרבבה דברים רצים לו בראש..." אני יכולה לתאר לעצמי שלצאת מהבית בפעם הראשונה יכול פתאום להלחיץ, לחשוב על המון דברים על עתיד, החיים עבודה ....
אבל האם זאת סיבה להתקפל ולברוח מקשר חדש וטרי שנכנסת אליו ? מעולם לא לחצתי, העקתי להפך תמיד נתתי לו את החופש שהוא צריך.
בהמשך לשאלה שעלתה שציינתי שדיברנו בטלפון *שוב מיוזמתי* וסוכם שהוא יגיע בהמשך השבוע ושנדבר כי הוא לא היה מוכן לעשות שיחות כאלה בטלפון.
היה לי קשה אבל נאלצתי לחכות. כשהגיע אותו היום ובסוף הוא סימס * באיחור של שעה * שהוא לא יגיע...קיבלתי הלם. זלזול גדול מהבנאדם האחרון שחשבתי שיתנהג אלי ככה.
גם אם אתה מרגיש מבולבל שלא בא לך תגיד אני ארפה, אני אבין. אבל לברוח ככה כאילו מעולם לא היה ולא נברא עוד לאחר שכל אחד מאיתנו נכנס למשפחה של הצד השני והכיר?...

היום יום שבת, הוא לא שלח כלום. אני כמובן בשלי מעכלת. והגעתי למסקנה שהתעייפתי, יצא לי המיץ, לא מספיק שעד עכשיו לא קיבלתי הסבר למה קרה פתאום שהוא התהפך מרגישה שאם לא אתפוס את עצמי שוב ואתקשר בתחילת השבוע זה יכול להישאר ככה באוויר אפילו עוד שבוע שלם וככה זה יגמר. בבום אחד גדול כמו רוח רפאים.
קשה לי עם ההרגשה הזאת, עם החוסר וודאות שיושבת לי בלב, אני יודעת שלא תמיד אפשר להניח את האצבע ספציפית על מה שקרה ויכול להיות שהוא בעצמו לא יודע אפילו לתת לי את התשובות ובגלל זה הא מתחמק ? אבל עדיין לא מגיע לי לפחות יחס? הסבר? בי?...פשוט להמשיך בשלך...
האם הרגע שבו הוא קיבל פיזית את המפתחות של הבית גרם לו לערער כל מה שמסביבו, החליט שהוא רוצה להיות רווק מהולל או שסתם החליט שהוא פתאום לא בטוח בעתיד שלו בעבודה ובכל מה שמסביב?...

איך מתקדמים מפה :
מצד אחד ירד לי מהבחור , כל כך נפגעתי מרגישה כאילו הוא פשוט משחק בי אחרי שעוד יצא לנו לדבר על נושאים כאלה וכמה ש"יש בחוץ גבירם מגעילים " ...מרגישה שהוא כנראה לא יודע אךי להתמודד ולבטא את עצמו עג שהוא מחכה שזה יבוא ממני.
אבל למען השקט הנפשי שנאי רוצה לעצמי אני עדיין מוצאת את עצמי חושבת מפענחת ומנסה לקבל עם עצמי הסברים לדבר ההזוי הזה

ליצור קשר בתחילת השבוע ולהגיד לו שיגיע שנדבר כי מגיע לי תשובות?
או להרפות ושיגמר כבר ככה כי זה חסר טעם ?