מתמודדת עם מחשבות אובדניות ומפחדת מזה... דיכאון?

-סליחה שכלכך ארוך אבל אני ממש צריכה עזרה-
אז איך אני מסבירה את זה?
בזמן האחרון קורים לי הרבה דברים שממש מקשים לי את החיים בוא נגיד..
החברה הכי טובה שלי קצת מעיקה עליי כי אני מרגישה שלי אף פעם אסור לכעוס עליה והיא מלא כועסת עליי ואנחנו עובדות על פרוייקט ביחד עם עוד כמה ילדים ואני ראש הפרוייקט ולפעמים היא כאילו לוקחת לי את התפקיד והילדים האחרים גם לא ממש עוזרים כי הם מצפים ממני לפתור את *כל* הבעיות בפרוייקט ומקללים אותי על כל דבר קטן
אבא שלי מנסה לגרום לי להיות בסדר עם זה שהוא רוצה ילד מהחברה שלו למרות שאני אומרת לו שבאמת סליחה אבל אני בחיים לא אהיה בסדר עם זה כי גם ככה אני מרגישה כאילו אין לי אבא מאז שהיא חברה שלו
אמא שלי ממשיכה לערב אותי כל הזמן בצרות שלה עם אבא שלי ואח שלי למרות שאני אומרת לה להפסיק נון סטופ
ואח שלי שאני אוהבת כלכך מאז הגירושים של ההורים (לפני איזה 5 שנים) לא מתקשר ממש עם העולם
שקוע כל הזמן במשחקי מחשב וכבר לא הולך לבית ספר בכלל (באמת בכלל)

לפני כמה שבועות הייתי חולה עם וירוס נוראי
אז התחלתי להרגיש חוסר תיאבון וחשבתי בהתחלה שזה בגלל הוירוס אבל זה ממשיך עד עכשיו
(חייב לציין שאני נערה עם תיאבון בריא בדרך כלל. לא מלאה בכלל אבל יודעת לאכול טוב 3 ארוחות ביום)
אבל בזמן האחרון אני ממש לא רעבה.
לפני 3 ימים היה יום שלם שלא אכלתי או שתיתי כלום ממש כל היום ושמתי לב רק כשהיינו באזור של מסעדות וגם כשכן רציתי לאכול באותו יום זה לא היה דחוף לי כמו שבדרך כלל כשאני רעבה..
דבר נוסף שהיה בזמן האחרון זה המון חרדות והרגשה חרא בכללי.
אני תמיד מתמודדת עם ההרגשה שאף אחד לא אוהב אותי וכל זה אבל בזמן האחרון זה היה ממש חזק
רציתי ממש שיאשפזו אותי או משהו רק בשביל להיות רחוקה מהכל ואפילו תחת תרופות שישאירו אותי חולמת..
אני גם יותר חושבת על למה לא לגמור הכל כאן ועכשיו וזהו
היום זה ממש הקצין..
כל היום כאב לי האיזור ורידים הזה איפה שבודקים את הלחץ דם ביד ממש אבל..
עכשיו ניסיתי להרדם ורק חשבתי על זה
אני בדיכאון?
אני תמיד הייתי עם מחשבות על זה אבל אני ידעתי שלא אעשה את זה וכשאני חושבת על זה בחודש האחרון אני באמת כזה למה לא..
אני מפחדת שמתישהו אני אעשה את זה ואני צריכה עצה.. תודה שקראתם..