דתייה - חסודה למראית עין אבל יוצאת עם מיני לתל אביב, לא יכולה לחיות ככה יותר מה לעשות?

היי אני מצפון הארץ בת 21
אני גדלה בבית דתי (חצאיות ארוכות, בתולין עד החתונה, שבת, כשרות ותמונות של רבנים בקירות וכל החבילה)
אני מאמינה גדולה באלוהים ושומרת שבת והולכת לבית כנסת מבחירה אבל מגיל קטן הרגשתי שאני דתייה רק כי אין לי ברירה הההורים שלי בחיים לא יקבלו אותי כמו שאני באמת.
אני כבר לפני חצי שנה התחלתי להרגיש שרע לי במקום שאני נמצאת בו, שהכל מסביבי זה לא באמת אני
אני מתה על ההורים שלי ובחיים לא ארצה לעזוב אותם הם נתנו לי הכל ותמיד דאגו לי שאלמד טוב ואוכל טוב .
אבל למרות זאת החלום שלי מגיל קטן היה שאקום יום אחד למשפחה חילונית נורמאלית, יכולה ללכת עם חברות לבית מלון, להביא חבר הביתה, להיות רגילה.
מגיל צעיר הייתי קונה גופיה ומכנס קצר ועקבים ומסתירה אותם וכשאף אחד לא בבית לובשת ומסתכלת ומתאפרת ונהנת מזה מול המראה ואז מהר מורידה לפני שמישהו יחזור, תמיד הסתכלתי על גברים שנראים טוב ופנטזתי כשראיתי זוגות מתנשקים בסרט
לפני חצי שנה בערך אחרי ששקעתי בדיכאון עמוק על איפה שאני נמצאת אמרתי שאני הולכת לעבודה
יצאתי בבגדי עבודה רגילים אבל באמת נסעתי עם תיק לתל אביב עם גופייה יפה ומכנס קצר
ובתחנת רכבת כשירדתי החלפתי לבגדים האלה... הרגשתי כזה שחרור.. התאפרתי ופתאום הייתי יפה. פתאום אני הולכת ברחוב ואני לא שקופה יותר ואנשים מסתכלים עליי נכנסתי לכזאת חרדה! פתאום גברים מתחילים איתי בפעם הראשונה בחיים. ואני לא יודעת מה לענות. ומצד שני הרגשתי כלכך חיה לא הפסקתי לחייך, אחרי שעה של סיבוב בתל אביב ופחד שמישהו מהמשפחה או מהקרובים יהיה שם ברחתי ומאז רק חלמתי לנסוע שוב
מאז אני יוצאת פעם ב.. לבד לתל אביב או עם עוד מישהי שלא יודעת שאני דתייה, אני מחסנאית אז אני עובדת גם עד 12 בלילה ואני משקרת להורים שאני הולכת לעבודה.
אם תראו אותי ברחוב בחיים לא תחשבו שאני דתייה, גם בגלל המראה וגם בגלל הצחוק והציניות שלי ולאף אחד אין מושג מי אני באמת
אני יוצאת לפעמים לבר וכלכך טוב לי וכן יצא לי להכיר גברים ולהתחרמן סופסוף ולהוציא את המשיכה שלי החוצה. אבל אני מרגישה תמיד כאילו אני עבריין נמלט שהמשטרה מחפשת אחריו וצריכה כל פעם להסתתר
אני לא יודעת מה לעשות אבל ההורים שלי יום אחד יגלו בטעות אני בטוחה.
אני מפחדת שהיום הזה יגיע!
מה לעשות? אני יכולה למצוא את עצמי עפה מהבית והמשפחה שלי לא תדבר איתי בגלל דבר כזה, כן זה לגיטימי אצלנו ועוד שאני בת 20 ולא קטינה יותר.
יש לי עבודה אבל אני לומדת גם ומשפרת בגרויות ואני גם לא רוצה לנתק את הקשר עם ההורים שלי