אני כבר שנה בתהליך להיפתח יותר, אבל הבדידות קשה לי, איך לפרוץ את המחסום?

אז בקצרה... אתחיל מזה שמתמיד הייתי ילדה מאוד חברותית, מוקפת באנשים, מעטים המצבים שהרגשתי בהם בודדה...
אבל בשנתיים האחרונות משהו השתנה, אני אפילו לא יכולה להצביע על הסיבה שזה קרה בדיוק :/
מאז ומתמיד הייתי ילדה שמנה, לא ממש שמנה... אבל כן קצת מעל הממוצע. אבל זה אף פעם לא הפריע לביטחון שלי בקשרים חברתיים. בזמן האחרון אני מרגישה ממש ביישנית וחסרת ביטחון בגלל המראה שלי, וזה מונע ממני להיפתח לאנשים חדשים ולדבר.
אני כבר שנה בתהליך עם עצמי להיפתח יותר, לדבר, להראות נוכחות... אבל זה באמת באמת קשה לי ואני פשוט לא מצליחה, יש לי איזשהו מחסום...
אם יבואו וידברו איתי השיחה תתחיל טוב ותזרום אבל זה לא יתפתח ליותר מכמה שיחות פה ושם...
כנראה שאנשים פשוט רואים בי מישהי שקטה ומתבודדת שלא ממש רוצה קשרים חברתיים... ואני לא יודעת ולא מצליחה להראות שזה לא נכון..
יש לי 3 חברות הכי טובות שבזמן האחרון הקשר שלנו קצת מקרטע... כי הן יוצאות ונפגשות עם אנשים שהם לא ממש הטעם שלי ולא מרגישה בנוח לידם ובגלל זה לרוב יוצא שאני לא באה איתן. ואז מה שקורה שכשיש יציאות עם החברים שאני כן אוהבת להיפגש איתם, אף אחד לא קורא לי ולא מזמין אותי כי חושבים שאני כבר לא בקטע ואני סתם איזה חננה... כן, גם שלושת החברות הכי טובות שלי לא מזמינות אותי, ואז כשיוצא לי לדבר איתן באותו ערב כי גיליתי שהם יצאו (בסטורי או משהו...) הן אומרות "אה כן, יצאנו עם ככה וככה... אם את רוצה תבואי".
לאחרונה יצא לי לדבר על זה עם אחת מהן שהיא הכי קרובה אליי, ובמילים אחרות היא פשוט אמרה לי שהיא אוהבת אותי והכל, אבל היא הכי מעדיפה להיות ולהיפגש איתי לבד, כי כשאני יוצאת איתן אז אני מקשה עליה כי היא צריכה לדאוג לי שאני מתחברת ושאני מדברת ומרגישה בסדר... הדבר הזה הכי פגע בי בעולם, שנהייתי סתם עוד איזה חברה שלה ללימודים ולא יותר מזה, ושאני פשוט מקשה עלייה עם הבעיות שלי ושאין לה רצון לעזור לי אפילו...
אז זה ממש בקצרה מה שקורה איתי... אני מתייעצת כן כי כבר אין לי עם מי להתייעץ - ראיתם איך החברה שלי הגיבה כשהתייעצתי איתה על זה... היא הייתה הבן אדם היחידי בחיים שלי שהייתי יכולה להיות אמיתית איתו, וגם זה כבר מתחיל להיגמר...