אני א-מינית והתאהבתי קשות בבחור, לא יודעת מה אפשר לעשות?

אני מרגישה שמצאתי את האחד, אנחנו כבר חצי שנה ביחד והוא הבן אדם היחידי בעולם הזה שמבין אותי. הוא כל כך תומך בי ברגעים קשים, יש לנו בדיחות אישיות משלנו וכשהייתי אצלו בבית הוא אירח אותי כבת משפחה, המשפחה שלו מקסימה וחמה ולא הפסיקה להתלהב ממני ואני דיברתי מלא עם אימא שלו. הוא כבר קיבל אותי כחלק מהמשפחה שלו ואמר שהוא רואה בי קשר רציני, הוא הספיק להכיר אותי כבר לכל המשפחה שלו והזמין אותי לארוחת חג אצלו.
הוא ליטרלי בן הזוג המושלם, יש לנו גם תחומי עניין משותפים, הוא קצת ביישן כמוני ומתעניין בהיסטוריה, תרבות ומנגן. הוא שונא כדורגל [אני לא סובלת כדורגל], מועדונים ויציאות הוא טיפוס של בית כמוני, יש לנו מלא תחומי עניין משותפים וכשהייתי אצלו אף פעם לא היה משעמם. הוא גם מפנק וכל הזמן רצה לקנות לי דברים אבל סירבתי. אני באמת אוהבת אותו, ואני לא מדמיינת את החיים שלי בלעדיו. אני ממש רואה את עצמי מביאה איתו ילדים ומקימה איתו משפחה.
הוא בן הזוג המושלם. הוא אינטלגנטי, גם מבחינה ריגשית. הוא מצחיק, הוא חתיך רצח, הוא מפנק, עושה לי מסאז'ים מניקור [הוא רצה ללמוד פדיקוריה רפואית בעבר אבל בסוף הוא לומד תכנות ומדעי המחשב] והוא גם מבין ברפואה טבעית. הוא בחור מאוד חכם, מאוד איכותי, מגיע ממשפחה טובה. אימא שלי אפילו פגשה אותו כבר, ואחותי. והוא לא מספיק לומר לי שיש לי משפחה טובה ושקיבלתי חינוך טוב עם ערכים ... שנינו מגיעים מאותו מעמד כלכלי אפשר לומר ושנינו קיבלנו חינוך אירופאי של נימוסים, תרבות, מוזיקה, וכד'. לא יודעת איך להסביר אבל הבנתם. אנחנו אנשים שאוהבים תרבות, מוזיקה קלאסית, מדברים על דמויות היסטוריות חשובות בארוחות, הבילויים שלנו זה לטייל במוזיאונים, באתרים היסטורים ובטבע, ולראות גם סרטים מידי פעם. אני מרגישה שסוף סוף מצאתי מישהו כמוני שתקוע בעבר ! סוף סוף אני לא החריגה והמוזרה, סוף סוף מישהו שהוא כמוני מבחינת מנטליות, ערכים ותחומי עניין.

אני באמת בחורה של משפחה וגם כשהייתי קטנה כל הזמן הייתי מבלה אצל סבתות שלי במקום עם חברות. יש לי חרדת נטישה והדבר שהכי מפחיד אותי זה להישאר לבד. אני ממש רוצה להקים משפחה, שיהיו לי ילדים משלי ונכדים ולחיות איתו. אני אוהבת אותו. הוא מבין אותי, הוא היה שם ברגעים הכי קשים של החיים שלי, הוא העלה לי חיוך על הפרצוף ביום הכי חרא שלי. כשהוא עבר ניתוח אני הייתי אצלו כל יום ותמכתי בו.

אבל אין לי חשק מיני בכלל. הוא מקבל את זה ומנסה לעזור לי, אבל אני פשוט לא מרגישה רצון לעשות את זה. הוא טוען שאני פשוט לא בשלה מינית ושהוא יעזור לי, והוא רוצה שננסה קצת לעשות את זה, אבל אני ממש חרדתית. אני פשוט מרגישה שלא בא לי. אני רוצה לחיות איתו, אבל אין לי יצר מיני.
אני לא מבינה מה לא בסדר בי, למה אין לי חשק מיני ? למה אני אף פעם לא ח*** ? למה נולדתי ככה? אני לא רוצה לחיות לבד, אני לא רוצה. אני רוצה להיות איתו, להקים איתו משפחה. יש לי דמעות בעיניים. אני כל כך אוהבת אותו.
אני מאוד אוהבת את המראה שלו, את האופי שלו. אני מאוד נמשכת אליו אבל אין לי חשק מיני. פשוט אין לי. אני לא יודעת מה לעשות.
שנינו בתולים ואנחנו באותו הגיל