היי (אני לא ממש יודעת איך זה עובד כאן)
מאז שהייתי קטנה אף פעם לא היו לי חברים אמיתיים והציקו לי אז עברתי בית ספר, במחשבה שיהיה לי יותר טוב שם. גם זה התברר כלא נכון, בקרוב אני אצטרך לעבור לתיכון ועד עכשיו (שנתיים) חשבתי על זה בתור משהו טוב, כי בתיכון שאני רוצה לעבור אליו יהיו עוד ילדים כמוני ועם אותם תחומי עניין משותפים ויהיו לי חברים אמיתיים, אבל עם הזמן שעובר אני מתחילה לפקפק בזה. אני מרגישה כבר שלא משנה לאן אני אלך אני תמיד אהיה בצד, אף פעם לא שייכת לזירה החברתית. ואני רואה את כל החבורות של הילדים מהצד וכמה הם נהנים, ואני יודעת שהכל הצגה והעמדת פנים כי הם מרכלים אחד על השני אבל עדיין, מה רע בלרצות להיות בחבורה כזאת? שיהיו לך חברים ושיזמינו אותך למפגשים? אני לא מצליחה להבין למה אין לי חברים, כי אני בשיא הצניעות בכל זאת בן אדם שתמיד עוזר אפילו
לאנשים שפוגעים בי, מתחשבת נחמדה חברותית ומצחיקה שכיף להיות בסביבתה. אז למה אני מרגישה בדידות ועצבות מתמדת כל הזמן? אני נורא רגישה וכל דבר כזה משפיע עליי - אבל חוץ מאמא שלי אף אחד לא יודע כי לא הכי קל לי להיפתח בפני אנשים (לא שמישהו שואל) מה אפשר לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025