איך מכניסים אדרנלין לחיים?

בסוף גם קיר בטון נסדק אני מגיע מבית חרדי מודרני,שמרני מטבעי אבל ליבראלי מאוד אני לא נראה כמו מה שאני מייצג מבחוץ הכל נראה טוב אני מוקף באנשים וכ'ו אבל בפנים הכל רקוב, זה לא קל לראות איך שכל הסובבים יודעים בדיוק מה הם מתכננים לעתיד ואני עדיין תוהה מה
לא מוצא את עצמי בשום מקום,נשאר מרוחק ולא מצליח להתקרב
פוסל הצעות בגלל חוסר שאיפות מה לעשות בחיים
אני מבית דתי אבל אני עצמי פחות יותר פשרן אבל עדיין ממשיך ללכת בלבוש דתי וזה עושה עלי רושם לא נכון (מוטעה) בעיני הבגד זה לא האדם.מאחורי כל הלבוש יש שם מישהו.ולהתחיל לשנות לבוש בציבור ממנו אני מגיע "קל להגיד" ובנוסף יש את העוגמת נפש שתבוא במקביל לכלל המשפחה
ישנם דברים שאני לא יעשה ולא בגלל הדת אלא בגלל השמרנות
בלי קשר לדת, תמיד הרגשתי שעליי לשמור את עצמי לאישה שאותה אני אוהב,
לפעמים אני חושב שזה יקח עוד זמן ,חיכיתי לא מעט שנים, כמה אפשר לדחות אני מרגיש שכאילו אני מבזבז את נעוריי ויש לי חשק לסטוצים ומנגד אני שמרן (אולד פאשן) בקטע הזה
שמבחינתי אין מין בלי מערכת יחסים רצינית ואוהבת. רוצה את הדבר האמיתי.
עד לא מזמן היה ברור לי שאני שומר את עצמי ומחכה לאחת שאיתה תהיה לי אהבה אמיתית, אבל עולים תהיות שבעצם עדיף לי כבר לעשות את זה וזהו
אני תמיד חלמתי להיות מאושר להנות ולהקים משפחה אבל לפי המצב הנוכחי זה לא קורה כל החברים כבר התחתנו אני מרגיש המון לבד ובנוסף אני רוצה ללמוד אבל זה לא קורה אני מרגיש שמשהו תוקע אותי
אני רוצה להנות לכייף לבלות ללמוד לעבוד חיים מעניינים יותר
אני חש שאני בבוץ ואני לא מצליח לצאת מזה, אני צריך שמישהי תמשוך אותי משם, לקבל אהבה עידוד תמיכה
היו שבועות וחודשים שהייתי הולך ישר מהעבודה לבית למחשב רואה סרט ולישון פשוט רובוט
ותקופה ארוכה אני גם הייתי בבית שהסדר יום היה כך,הייתי קם מחליט מה לעשות ,לא ממש היה משהו שיצריך אותי לעשותו ,כי לא חסר כלום לפחות בפאן היומי אוכל וכ"ו
במשך השנים מנעתי מעצמי את היציאות והתענוגים כי תמיד קיוויתי שאני יתחתן ואני יהיה ממוקד מטרה אבל מציאות לחוד.מבפנים אני רוצה להתפרץ מרגיש "כלוא" ואין עם מי להתפרץ. אין לי עם מי לדבר שיבין
היו מחשבות שחוזרות מדי פעם שאולי אני צריך לבדוק את ההווי הפחות דתי (את העולם הפחות מוכר) למרות שכל השנים נמנעתי מזה.אני כבר בן 26 ואני לא יודע מה קורה עם החיים שלי שחברי מהעבר בגיל 15 בחרו את החיים שלהם חלקם נהיו שבבניקים וחזרו וחלקם עשו את המעבר אבל הם בדקו מה שאני דוחה ודוחה כי אני מקווה שיסתדר. מלעזוב את בית ההורים ולשכור דירה או אפילו נסיעה לחו"ל לתקופה ארוכה ולא לגיחות קצרות ועד השינוי הנכון לי כמו שאמר לי חבר שלצאת בשאלה ואז לחזור בתשובה זה ממש לא יציב אז מראש לא לצאת (אבל איך אני משכנע את עצמי שהמקום שאני כעת הוא המקום והדשא של השני לא טוב יותר) יש את אלו ששלמים במציאות שהן נולדו חרדים מלידה ללא תהיות
אני חייב דרייב לחיים, איך אני מכניס אדרנלין לחיים ?
יש לי לא מעט מה להציע אבל אף אחד להעניק לה את זה.
המצב הזה כבר כמה חודשים אין קשרים חדשים אין בילויים, כל אחד חייב לצאת קצת ולהנות
מה לעשות? מה גורם לי להיות לא בטוח בכיוון האם זה האין נסיון בחיים.
אני בטוח שמי שיודע ומבין ובא מהרקע שממנו אני בא, יבין את הקושי שבפתיחות והאי נעימות.