שלום, אשמח ממש לשמוע אתכם ולקבל עצות טובות. אני בחורה דתיה בת 23, רוצה ומחפשת זוגיות כבר הרבה זמן.. לפני כמה שנים, בשירות הלאומי, הכרתי בחור מקסים עם נכות קשה (פיזית בלבד) . הבחור התאהב בי ועשה הכל כדי ליצור קשר. לי זה קסם, וגם היה דיי חדש כי גדלתי בחברה דתית נפרדת מאוד אז גם אם מישהו היה בעניין שלי לפני- לא היה לי מושג.. בכל אופן, הבחור אהב בכל ליבו ולי לקח כמה זמן להבין שאני לא רוצה ועוד קצת זמן כדי לעצור את זה. בשנה-שנתיים האחרונות היה לי קשר ארוך עם בחור איכותי, ברמה גבוהה. היה נראה שיש הכל ושזה הולך למקום טוב אבל משהו הרגיש לי לא בסדר.. לקח לי זמן להעיז לפתוח את זה איתו ואחרי עוד כמה זמן הוא נענה ושיתף אותי שהוא הומו (לחלוטין, כלומר לא נמשך אליי בגדול..) אבל רוצה להקים איתי משפחה. עוד כמה חודשים הייתי צריכה כדי להחליט ולהבין שלמרות הרצון הטוב זה לא רלוונטי מבחינתי. השנה התחלתי לימודים בטכניון, תואר קשה ואינטנסיבי. הכרתי שם בחור מקסים, לומד איתי רוב היום, כל יום. הרגשתי שהוא מתעניין בי מההתחלה, ההתנהלות שלו והמבטים.. הכל היה ברור. בגלל שאני דתיה מאוד, תמיד שמרתי נגיעה ומשתדלת לשמור על ההלכה- לא הרשתי לעצמי להסתכל בכיוון, ניסיתי שלא! אבל לאחרונה, אולי לא הייתי מספיק זהירה.. אולי הבדידות באוניברסיטה הכריעה אותי.. הכל קרה בבת אחת, אחרי שיחה קטנה אחת, ופתאום אני מוצאת את עצמי במצב שאני מאוהבת בו קשות, כואב לי כל הגוף רק מהמחשבה שאני לא יכולה לגעת בו, כל היום מחפשת אותו עם העניים ולא יכולה להתרכז בשום דבר,גם לא ללמוד. ומקשה עליי הידיעה הברורה שהוא נמצא באותו מקום אם לא רוצה יותר.. אבל אין לי ספק שזה לא רלוונטי. חוץ מהמקרים האלה היו לי כמה קשרים אבל קצרים וברובם פשוט לא עבד. עכשיו אני שואלת- למה זה ככה? האם אני מביאה את זה על עצמי? אני מכירה כל מיני תיאוריות פסיכולוגיות שקשורות לאהבה עצמית, לפחד מזוגיות אמיתית וכו' ומלחיץ אותי כי אני יכולה בקלות להשתלב בהם. האם זה המצב? האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשנות את זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות