מרגיש לי לא בנוח עם המשפחה של בן זוגי. מה לעשות?

היי קודם כל אציג את עצמי קוראים לי עדן ואני בת 22 יש לי חבר עוד כמה ימים כבר שנה ובזמן האחרון הקשר שלנו קצת יורד.
לצערי הכל התחיל מסיטואציה שבה הייתי ממש במשבר אישי בחיים והייתי אצל חבר שלי וסיפרתי לו על המקרה והוא משום מה בחר לא להאמין לזה בגלל שראה את זה כ״חירטוט״
לאחר שבוע המצב עדין היה קיים והרגשתי נורא באתי אליו ושוב דיברנו על זה ובמקום לתמוך בי הוא ישר התחיל להגיד לי עדן עם שיקרת תגידי לי אני איתך נסתדר את זה בואי תגידי לי שזה לא קרה תודי באמת ומצד שני אמר שאם אני לא מודה באמת אז אין לנו מה לדבר עד להודעה חדשה
באותו הרגע ממש התעצבנתי ולא רציתי לדבר איתו התחלנו לריב והגענו למצב שהוא הולך ואני הולכת הביתה תוך כדי עצבים יצאתי קצת סתומה אבל אמא שלו ראתה שאני עצבנית שאלה מה קרה ואמרתי לה שנמאס לי הוא (חבר שלי) נהייה מאוד קשה ואני רוצה להפרד ממנו אי אפשר יותר להמשיך ככה והלכתי היא ניסתה מאוד מהר להבין את הדברים ודיברה איתו והוא סיפר לה את המציאות שלו שאני שקרנית ושאני סיפרתי לו משהו שעבר עלי שהוא לא נכון בכלל
אסכם את כל מה שהיה בדרך ורק אציין שאחרי כמה ימים מאוד קשים עם שיחות והודעות ביני לבין אמא שלו ושלי איתו ושלי עם אמא שלי הסתדר הנושא והיום הוא כן מאמין לי לזה
אבל עדין נוצר מצב לא נעים עם המשפחה שלו ובעיקר עם אמא שלו כי לרגע התנפצה האמת והיא חשבה שאני שקרנית וגם מאוד נפגעה שרציתי להפרד מהבן שלה
מאז כל פעם שאני הולכת אליו אני לא מרגישה בנוח אני מרגישה שכל דבר אני שאני יעשה לטוב ולרע ישפטו אותי ואני משתפת אותו בזה והוא אומר לי שזה בגלל המציאות שאני מייצרת
למשל היום קרה שהייתי בביקורת אצל רופא ושמו לי חומר הרדמה בפה שיש לו תופעות לוואי ואסור לנסוע במשך שלוש שעות אחרי עכשיו הבית של חבר שלי ממש ממש קרוב למרפאה אז אחרי הבדיקה נסעתי אליו שרק אמא שלו בבית ( הוא ידע שאני הולכת אליו)
ואז אחרי שדיברנו היום הוא אמר לי שעשיתי את זה והמציאות שייצרתי זה אני דבק אליו וסתם חרטטנית שאסור לי לנסוע כי עובדה שמהבדיקה אליו כן יכלתי לנסוע והוא אומר ״שלא פלא שאת מרגישה שאמא שלי שופטת אותך תראי איך את מתנהגת ממש בטיפשות״ והסברתי לו שזה היה מרחק מאוד קטן והעדפתי לנסוע אליו מאשר לשבת ולחכות שם שלוש שעות כמו ״מסכנה״ למה גם שאני לא עושה שום דבר רע זה יוצא שאני איזה חרטטנית ותחמנית שמסבנת אותו או את אמא שלו..
אני יודעת שהסיפור על פניו נראה מאוד רע אבל חשוב לי לציין שיש בנינו אהבה והוא כן מאמין ותומך בהרבה דברים ועם אמא שלי קצת קשה לא להבין ואני מבינה שזה ממקום שאני הבת זוג הרצינית הראשונה שלו ולעולם לא הייתה מישהי לפני שיכולה להעיד על אמא שלו בתור אחת שמקבלת יחס שונה מהצד
השאלה שלי היא מה אתם חושבים שעלי לעשות כדי לשנות את המצב?
לשואלים אופציה של פרידה לא מקובלת פה כי אני יודעת שהבן אדם יכול להבין פשוט מתקשה..