האם מאפרת זה מקצוע נחות לדעתכם?

היי כולם. חפירה אבל מתחננת (!) שתקראו הכל!
אני מאפרת מקצועית, כלות ואיפורי ערב כבר 7 שנים מתפרנסת רק מזה. למדתי בשביל הכיף אחרי צבא ונשאבתי לזה כמקצוע. כל השנים האלה אני מתחבטת אם זה המקצוע בשבילי, הסיבה שלי להישאר בזה היא כמובן הכסף הגדול! אין מה לדבר מקצוע מכניס ביותר! מצד שני מרגישה איזה שהיא החמצה בחיים שאני לא עושה משו גבוה או משמעותי יותר, אני בן אדם מאוד רוחני שמעמיק במחשבה. לכן כדי למלא את החסך עשיתי תואר במדעי הרוח שסיימתי שנה שעברה, גם במהלך התואר כשחבריי ללימודים קוששו שקלים במלצרות אני איפרתי וחייתי כמו מלכה, אבל הצנעתי את זה לא התגאתי להגיד שאני מאפרת למרות שאני היחידה בתואר שהחזיקה את עצמה לבד דירה רכב ושכר לימוד הכל לבד בעוד כולם נעזרו בהורים, וכל זה מלעבוד גג שלושה ימים בשבוע. גם בתואר הצטיינתי וכל מרצה ששמע במה אני עוסקת הרים גבה בפליאה.. הייתי זרה שם בנוף האליטיסטי. כולם כל החיים ציפו ממני לגדולות לכאורה, אובחנתי כמחוננת כילדה והצטיינתי בהכל והיו בטוחים שאהיה רופאה או מדענית. גם אני הייתי בטוחה האמת, גם בצבא הייתי בתפקיד מטורף. יצאתי משכונת עוני ומשפחה קשת יום, חלמתי לצאת משם ולעשות משהו גדול מהחיים! חלמתי שההורים שלי יתגאו בי עד השמיים! שאבא שלי ישוויץ "הבית שלי רופאה!" אבל אפילו שאני מרוויחה סבבה יצאתי סה"כ... מאפרת. אני נשואה עם ילד עכשיו ומתלבטת מה הלאה. יכולה להתחיל לחפש את עצמי במקצוע כלשהו שירגיש משמעותי וגדול מהחיים אבל בשלב זה בחיים אני ממש חייבת כסף והרבה!!! ורק איפור יביא לי את זה. כל דבר אחר שאעשה בשביל הנפש פשוט לא יכול לפרנס אותי כמו איפור. אבל משו בבטן מתכווץ. אני צריכה עוד ורוצה עוד. השוק מוצף מאפרות היום כל האינסטגרם והפייסבוק רווי בשטחיות שאני כל כך לא מחוברת למקצוע מהפן הזה. אני כל כך לא חלק מבראנז'ת הביוטי ומפחדת ליפול לקלישאה הזאת.
אשמח לשמוע את דעתכם הסופר כנה, ובבקשה בלי פוליקלי קורקט ובלי סיסמאות. האם כשאתם שומעים כשבחורה מאפרת זה מתפרש כבינוניות בעיניכם?
ומה אתם הייתם עושים בנקודה כזאת? מקצוע שיכניס כסף אך מגביל את הפוטנציאל הרוחני שלכם, או לשבור כיוון ולהתפלל שנצליח להתפרנס גם משם? (מה שלא נראה לי ריאלי בשלב זה)
למי ששרד עד לכאן! תודה!