אני מרעיבה את עצמי?

שלום אסקפיפול,
אני אומרת לכם מההתחלה, שום דבר ממה שאני עומדת לכתוב כאן *לא קשור* בשום צורה לדימוי/ביטחון עצמי (טוב במידה מסוימת, אני אכתוב בהמשך מה בדיוק).

אז ככה, אני אתחיל מזה שמאז ומתמיד לא הייתי אכלנית כל כך גדולה, תמיד היה צריך להכריח אותי לאכול ותמיד היו מתלוננים על זה שאני כמעט לא אוכלת.
אני אף פעם לא מביאה אוכל לבית ספר, אלה אם כן יש לי כוח וזמן ויש משהו שאני בטוחה שלא יעשה לי כאב בטן.
העניין הוא שתמיד אחרי שאני אוכלת, אני צריכה לשירותים.. וכמעט הכל עושה לי (סליחה על הגועל) שלשולים, כאלה שיכולים להמשך לי אפילו לשבוע.
הייתי אצל רופא, כן. אבל זה לא וירוס.
אני גם לא אלרגית לכלום, עברתי בדיקה שנה שעברה.
אז אני מפחדת להביא אוכל כי רוב המורים לא נותנים לצאת לשירותים באמצע שיעור ואני מפחדת שיהיה לי דחוף ואז זה פאדיחה..

בגלל שאני לא מביאה אוכל לבית ספר, יוצא שאני אוכלת לרוב בסביבות 4 בצהריים (אני גם לא תמיד רעבה), וגם כשאני אוכלת ב4 בצהריים, זה או חטיף/שוקולד/פרוסת לחם עם משהו..
המשקל שלי הוא 48 ואני גובה 1.62
הייתי אצל רופא והוא אמר שזה משקל תקין (לא אמרתי על ההרגלי אכילה).

אני פשוט רגילה כבר.. אני רגילה כבר לפרוסת לחם אחת ביום וזה האמת גם לא משפיע לי על הגוף בשום צורה :/ גם כשאני טוחנת מגש פיצה שלם והמבורגר שבוע שלם ברציפות, אני נשארת על 48, כאילו הגוף שלי מסרב לעלות.
אין לי בעיות בכלל במחזור והוא ממש סדיר, אין לי שום חוסר בדם (עשיתי בדיקת דם לא מזמן), אין לי חצ'קונים, זה לא גורם לי לשום בעיות גופניות ואני מתפקדת נורמלי לגמרי.
אני לא עייפה כמעט, אני יכולה להשאר ערה יומיים על 2 שעות שינה מבלי להיות עייפה בכלל, לגוף שלי יש שעון מעורר שאני צריכה לקום לבית ספר ב6 וחצי רגיל ואני במצב מעולה.

אני יודעת שזה נחשב הרעבה עצמית.. אבל אני לא מסוגלת עם הפחד שכל רגע אני אחטוף קלקול קיבה בגלל איזה משהו שאכלתי.. אני לא מסוגלת עם צורת החינוך הזאת בבתי ספר שאני לא יכולה לקום להשתין רגע בשירותים ולחזור.

כשאמרתי שאין לי בעיות דימוי עצמי, התכוונתי שאני האמת די שלמה עם עצמי.. אני לא שלמה עם הפנים שלי וגם לא עם גודל החזה שלי, אבל עם השאר אני סבבה לגמרי ואני גם גאה בגוף שלי במידה מסוימת..

אני לא יודעת כבר מה לעשות..