היי,
לפני מספר חודשים נפרדתי מבן הזוג שלי לאחר תקופה של 3.5 שנים.
אני הוא זה שיזם את הפרידה, על רקע משיכה מינית ֿ(הרגשתי חסום),
והרגשתי גם שהמנטליות שלנו מאוד שונה אחד מהשני. הוא קצת יותר קטן ממני,
ואני הרגשתי שאני דוהר קדימה עם הזמןֿ, עם השאיפות וכו׳.
הרגשתי שאנחנו לא על אותו גל יותר, שדברים שאני אוהב לעשות הוא פחות אוהב לעשות וזה מאוד הפריע לי.
היום, אחרי הפרידה, אני מרגיש שממש פספסתי אותו. כל מה שאז היה נראה פיל גדול - היום מתגמד ונהיה כ״כ קטן ושולי, שאני לא מצליח פשוט לשחרר מזה.
בראש שלי, אני חושב שאפשר להלחם עוד ובגדול על הכל, ולגשר על הפערים, כי בסופו של דבר אין זוגיות מושלמת. הוא מאוד מאוד חסר לי, במגע, ביום יום. בהכל. בראש שלי, החיים שלנו יכולים להיות החיים הכי טובים שאפשר ליצור ביחד, שאף אחד לא ימלא את מקומו. הוא בן זוגי הראשון והרגשתי איתו כמו שאומרים - עד שהמוות יפריד בינינו.
מנגד, אני לא יכול להתעלם מסערות רגשות שחוויתי באותה תקופה.
הנקודה היא שמאוד כואב לי, ואני ממש מרגיש חיבור אישי אליו, ושעשיתי טעות שאולי אפשר לגשר עליה. אשמח לעצות מכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות