חוששת שיש לי בעיה נפשית...

אוקי זה יהיה קצת ארוך סליחה מראש.
אני כל החיים מאז שאני קטנה סובלת ממצבי רוח משתנים.
אסביר את זה יותר לעומק.
יש לי תקופות, שיכולות להימשך שבועות ואפילו חודשים אני לא סופרת.
יש לי תקופות "יפות" שבהן אני מרגישה בעננים והכל חיובי אצלי וממש אני מאמינה שהחיים יפים ויש לי הכל ואני מרגישה שלמה עם החיים שלי.
ולפתע משום מקום מופיעה תקופה "מכוערת" רעה שאני ממש במצב של דיכאון..חרא לי, אני רק רואה את הפגמים בי, רוצה לשנות הכל, יושבת בבית, נמנעת מלפגוש אנשים חוץ משעות הלימודים, ממציאנ תירוצים, ישנה מלא פשוט ממש מלא, בחדר תמיד, ורק פעם ב..יוצאת כדי שלא יחשדו שמשהו לא בסדר איתי.
תמיד היו לי את התקופות האלו, אך אני חוששת שיש לי הפרעה דו קוטבית/מאניה דיפרסיה קלה, הבנתי זאת רק לאחר שקראתי ספר וראיתי סדרה על ההפרעה הזאת והזדהתי עם 80% מהתסמינים וההרגשות והכל כמעט, חוץ מהדברים הקיצוניים כמו לנסות לגמור את החיים שלי ,למרות שהייתי קטנה יותר כן ניסיתי אך כרגע שאני יותר בוגרת גם שאני בתקופה של דיכאון אני לא חושבת לכיוון הזה אני סובלת בשקט.
אני לא יודעת אם בוודאות זה המקרה שלי, אך בתקופה האחרונה זה מדאיג אותי כי אפשר להגיד שהתקופה האחרונה שלי הייתה במצב של דיפרסיה,דיכאון, וכל מה שבא איתו.
וקרה לי התקף חרדה, ככה משום מקום, זה קרה ביום אחד שהרגשתי ממש לא טוב לחצים ושמרתי הכל בפנים עד לרגע שהגעתי לבית והייתי לבד, פרצתי בבכי פשוט הרגשתי שהכל כבד עליי ואני צריכה לשחרר, בהתחלה חשבתי שזה סתם עוד בכי שקורה לי לעיתים בתקופה כזאת, אך זה הגיע למצב שאני בחדר שלי ישובה על הריצפה, בןכה בקול, רועדת כל כולי מבלי יכולת להפסיק, לחצים בכל הגוף, הרגשה שאני לא נרגעת ולא יכולה, נשמתי בכבדות כלכך, ולעמוד הרגיש כל כך לא אפשרי, קראתי להורים שלי אך הם לא שמעו כי הדלת שלי הייתה סגורה והייתה שעה מאוחרת, זה נגמר לאחר כמה דקות והרגשתי שאני חייבת לשתף את ההורים שלי אפילו שאני במצב כזה רגיש , וחשוב לציין שבחיים לא ביקשתי עזרה מאף אחד אני לא אוהבת שרואים אותי במצבים כאלה, אבל מרוב שנלחצתי ולא ידעתי מה קרהלי הייתי חייבת אותם.
זאת הפעם הראשונה בחיים שלי שחוויתי התקף חרדה.
והשאלה שלי היא.. מה עובר עליי? אמא שלי רוצה לקחת אותי לפסיכולוג ואני לא נגד בכלל, הבעיה היא מה אני אגיד לו? איך מתחילים?איך אפשר להגיד משהו שאין בכלל סיבות למקרה, אין לי באמת סיבות שזה קורה לי כי זה פשוט בא,זה פשוט תקופה שבאה פתאום, אין לה סיבה מסויימת.
פשוט שאני בתקופה הזאת, כל דבר קטן רע שקורה לי זה נראה כל כך עצום בשבילי ומשפיע עליי בצורה הזויה.