הכל התחיל טוב, הכרתי מישהו שהיה גדול ממני אבל ילד טוב. אני לא מאלה שיוצאים עם גדולים ומתלהבים, בכללי אף פעם לא היה לי ידידים או חבר ואני לא ממש יפה אז דברים כאלה בדרך כלל לא קורים לי, אבל החלטתי לדבר איתו כי הוא היה מיוחד, לא עוד סתם ערס. ויום אחד נפגשנו רק אני והוא, היינו בחדר שלי, טלוויזיה דלוקה והוא התחיל ללטף לי את הרגל בצורה שהרגשתי בה לא בנוח. הוא ליטף לי את הישבן, הקיף את כולו עם היד וליטף. אחר כך התחיל לעלות למעלה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, קפאתי. הוא שאל אם להמשיך ואני לא יכולתי לחשוב על כלום, בעיקר לא על להתנגד, כלכך פחדתי. התחמקתי מתשובה. זה הרגיש כמו נצח, הרגשתי חסרת אונים. למוח יש שלושה דרכי התנהגות במצב סכנה- לברוח, להלחם, לקפוא, באותם הרגעים אני קפאתי.
אחר כך המשכנו לראות טלוויזיה כאילו הכל היה בסדר, אחרי כמה זמן הוא שאל בצורה לא ברורה אם זה היה בסדר ולא רציתי לדבר על זה כי היה לי קשה אז עניתי בתשובה יבשה. אחרי שהוא הלך הכל התחיל להציף אותי.
אני לא מאשימה אותו (חוץ מהעובדה שהוא גדול ממני אז הוא היה צריך להבין שזה לא מתאים) אני לא התנגדתי, שתקתי. והוא עדיין בן אדם טוב ולכן אני לא רוצה להפסיק לדבר איתו, הוא דמות שמכניסה לי טוב לחיים ושהוא עשה את זה לקחתי את זה בקטע שהוא עושה לי נעים ולא בתור הטרדה (לא רציתי לחשוב שזה זה) אז עשיתי כאילו אני בסדר. אני לא רוצה לחשוב על זה כעל משהו גדול כי בתכלס זה בסהכ נגיעה.
בקיצור עכשיו זה לא יוצא לי מהראש והמחשבה הזאת מפריעה לי. אני כזאת שאף פעם דברים אינטימים לא קרו לה כי אני מפחדת מזה. יש לכם רעיונות מה לעשות שיגרום לי להתגבר על זה? (לא לשכוח אלא להתגבר) ואיך להמשיך הלאה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025