אולי זו רק אני אולי זה רק בראש שלי.
או שוב קמתי על צד שמאל.
"יש לכם חברים ומשפחה תומכת" היה המשפט ששבר אותי כי כל כך הרבה אנשים יודעים אבל אף אחד לא באמת יודע.
החלל הזה שמרגיש כל כך ריק באמצע החזה, הגוש הזה שתקוע בתוך הגרון.
חוסר תיאבון, פעם כל כך ייחלתי לזה.
בחילות אחרי בחילות.
וכואב, מתלבטת בין כואב לעצוב.
אני לא יודעת איזה עוד זעקה אפשר להשמיע אחרי שניסיתי כל כך הרבה.
למה הם לא ניגשים אלי, למה אף אחד לא שואל אותי, למה אף אחד לא מנסה.
ואולי הם כן מנסים ואני חסומה?
אני רוצה לצאת עם אנשים ולהרגיש טוב ולהיות רגילה אבל כל ההודעות האחרונות עם כל האנשים הם ממני. בכלל לא אכפת להם והם לא מגיבים.
אולי לא "קשה להיפגש" אולי פשוט אף אחד לא רוצה.
אני מנסה להבין מה הבעיה בי, האם פגעתי במישהו? האם ביזיתי? אולי אני סתם לא מעניינת או לא חכמה? אולי אני לא מצחיקה כמו שחשבתי שאני?
אולי אין לי מה להאשים אחרים ורק את עצמי?
אבל להאשים על מה?
בא לי להפסיק לשנוא, לכעוס, לקנא.
בא לי שתצא לי מהבטן שמחה ענקית שתקרין על כולם ועלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025