פגע בי, נפרדנו, לא מפסיקה לחשוב עליו... לחזור או לא?

היי, זה יהיה קצת ארוך מקווה שתישארו עד הסוף.
אז הייתי בזוגיות של 5 חודשים שהתחילה בסתר (מרצוני). כ3 חודשים שהיינו מסתתרים בבסיס (שנינו אנשי קבע באותו הבסיס), יושבים בשעות הקטנות של הלילה ואף אחד לא ידע כלום. כמובן שהחברות שלי והחברים שלו מהבית כן ידעו והיינו נפגשים כולם.
הקשר היה דו צדדי, נהננו מכל רגע ביחד, הוא היה מחזר אחריי המון ומשקיע את כל כולו.
לאחר זמן מה הסתרנו את הקשר פחות ופחות ואנשים החלו לדעת. הכל היה בסדר ודווקא אפילו אהבתי את זה שיודעים שאנחנו ביחד.
אך אחרי כמה זמן היחס שלו כלפיי החל להשתנות וכבר לא היה כמו שהיה בהתחלה. אמנם בפרטים הקטנים אך לכל דבר יש סיבה- פחות תקשורת באופן כללי, פחות שולח הודעות, פחות סמיילים, פחות כינויי חיבה, פחות יוזמה ללעשות דברים יחד. במשך כחודש וחצי ספגתי והכלתי את היחס הזה, למרות שאין יום שלא הרגשתי רע ולא נעים להגיד אבל גם בכיתי. הפכתי להיות תלויה באם הוא ישלח הודעה או לא, ובהתאם לכך היה מצב הרוח שלי באותו היום.
לא רציתי שהקשר הזה ייגמר ונלחמתי עליו כל כך, התחלתי להגיד לעצמי וכמובן שגם הוא אמר לי שזו תקופה עמוסה (בדיוק עבר דירה ושיפץ אותה בעצמו, עמוס בלימודים, תפקיד קשה בבסיס ותוך כדי גם עובד בסופשים). כל פעם הייתי מחכה שהסיבה הנוכחית תחלוף והתקופה הזו תעבור ונחזור למה שהיה.
תמיד הוא אמר לי שאני טועה אם אני חושבת שהכדור הוא בידיים שלו, אלא הוא אצלי. אמר שהוא רוצה שנישאר יחד וההחלטה היא רק אצלי כי הוא יודע שקשה לי בגלל המצב.
אחרי כמה זמן סגרנו שבת ביחד, ביום הראשון של הסופש היה מדהים וההרגשה הייתה כאילו אנחנו בתקופה ההיא של החודש חודשיים הראשונים, מאוהבים עד השמים.
עד ש...
פעם ראשונה בכל הקשר שהסתכלתי לו בפלאפון וגיליתי שהוא התנשק עם מישהי כשבועיים לפני השבת בזמן שעבדו יחד (באיזה פאב). טען שהיה שיכור ועצר אותה מיד.
אחרי שיחות ארוכות סלחתי לו עוד באותו היום (יודעת איך זה נראה, בתור מישהי שתמיד אמרה שבחיים לא תחזור לגבר שבגד בה, אבל כנראה שכשאוהבים עוורים).
למרות הכל, הצלחתי להנות מכל שנייה במשך השבת שנותרה, הוא התייחס אליי כמו למלכה ולא רציתי שהשבת הזו תיגמר.
במהלך השבוע שהתחיל, הכל הרגיש בדיוק אותו הדבר. בקושי מדברים, בקושי מראה חיבה מהצד שלו ופשוט אותה הרגשה שהרגשתי במשך חודש וחצי.
בסופש של אותו השבוע הוא ישן אצלי, קמתי בבוקר כשהוא היה אצלי עם הארה והחלטה שאני צריכה לסיים את הקשר הזה. וכך עשיתי עוד בערב של אותו היום.
מאז לא דיברנו כחודשיים שלושה. יש לציין שאני רואה אותו די הרבה בבסיס ויש לנו חברים מאוד טובים שהם משותפים.
לפני כ3 שבועות קרא לי רגע הצידה באחד הערבים כדי שנדבר. איכשהו הכל הפך לפיצוץ אחד גדול שבו הוצאתי עליו את כל הכעס שהצטבר אצלי אליו. אחד מהדברים שאמרתי היו שהוא אפס על כך שלמרות איך שהתנהג אליי באתי אליו וסיימתי את זה בטוב עם מילים יפות וכל מה שהיה לו להגיד זה "הכל טוב".
לאחר שיחה של כשעה וחצי אפשר להגיד שהשלמנו והסכמנו על כך שלא נתעלם אחד מהשני יותר. בסוף השיחה פתאום אמר "ולסיכום שרצית.." וכמובן הרבה מילים יפות אחרי זה שהיו חסרות לי ביום שנפרדנו.
אז כן זו הייתה מן סגירת מעגל, רק שבמקום לסגור אותו הוא רק נפתח ונפתח..
מאז נפגשנו פעמיים וישבנו בשתיהן בערך מ21:00 עד 3:30 בלילה. ישבנו ודיברנו, על הכל. עלינו, עליו, עליי, סתם שטויות, בדיחות מיניות וכו'.
בפעם השנייה שנפגשנו לא קרה בינינו כלום (חוץ מנגיעות כמו חיבוקים, מסאז וקצת מכות) עד שאמרנו ביי אחד לשנייה כשהלכנו ופשוט התנשקנו הכי בטבעיות של להגיד ביי.
ועכשיו לפואנטה.. אני יודעת שזה לא קשר ארוך והוא לא חורץ גורלות. אבל כרגע אין מישהו שאני רוצה להיות איתו יותר ממנו, לא מפסיקה לחשוב על הבן אדם ואין שנייה שהוא לא עולה לי לראש. מרגישה שאני אוהבת אותו המון למרות הכל, ושכל מה שהוא עשה לי פשוט לא משפיע עליי כרגע. שלא נדבר על כמה שאנחנו נמשכים אחד לשני..
בדרך כלל אני בוחרת לעשות את המעשה הכי פחות נכון. ובגלל זה אני משתפת כאן, פעם ראשונה שלא התייעצתי עם חברותיי כי אני רוצה צד ניטראלי עד כמה שאפשר..
להגיד לו שאני מוכנה לנסות מחדש? לתת לו לחזר אחריי ושזה יבוא ממנו? יש סיכוי שהוא בכלל לא רוצה לחזור כי זכור לי שהוא אמר באחת השיחות שהוא רוצה את השקט שלו עכשיו.
עצוב שאיכשהו זה שוב תלוי בו.
יודעת שזה נראה שאני לא מעריכה את עצמי, אבל כאן נכנסת השאלה, האם לבחור בלהעריך את עצמי ולהרחיק את מי שאני רוצה שיהיה לידי? או לבחור פשוט במה שעושה לי טוב?