רציתי לחזור אבל היא התקדמה, איך להתגבר?

שלום.
הייתי בקשר שנה וחצי עם בחורה מדהימה, באמת אחת שהכילה אותי והעריכה אותי מאוד וגם אני אותה.
בכמה חודשים האחרונים של הקשר נהיה לנו לא טוב,הרבה ריבים אובבססיה וקנאות ניסינו להילחם ולתקן את זה,חשבנו על הפסקות,שנינו הסכמנו שזה לא עובד יותר עד שבאיזשהו שלב נפגעתי ממנה ממשהו ספציפי שהיא עשתה לא בכוונה (אבל כן פוגע) והחלטתי שחלאס,אני צריך קצת זמן לעצמי ועשיתי את הצעד של הפרידה למרות שהייתי נגדו כי זה כבר חודשיים עמד לשנינו על הלשון וזה כבר לא עבד. חשבתי שאולי נתק קטן יוכל לתקן הכל ולהחזיר את התשוקה למה שהייתה פעם.
אני יודע שהיא מאוד נפגעה ולקחה את זה קשה, אני גם אבל הרגשתי שהייתי צריך זמן לעצמי כי הייתי פגוע ממנה וגם תקופה שזה כבר לא עבד . תמיד חשבתי עליה ועקבתי אחריה,איפה היא ומה היא עושה.
עבר קצת פחות מחודש שבמהלכו דיברנו פעמים בודדות,קצת על החיים. אני תמיד הייתי בראש של -זה רק נתק קטן שיעזור לנו לתקן.
אני באמת אוהב אותה ותמיד אהבתי,ואני יודע שהיא אותי,
פשוט לקראת הסוף שנינו לקחנו את הקשר כמובן מאליו והוא פשוט התפורר לנו בין הידיים.
אחרי קצת פחות מחודש אמרתי שזהו חלאס,אני לא יכול יותר ואני רוצה לחזור. שלחתי לה הודעה ורציתי לקבוע פגישה. היא בהתחלה הסכימה ואחכ התחרטה. לא הבנתי תקטע,ויום למחרת היא סיפרה לי שהיא התחילה לצאת עם מישהו. אני יודע מי זה מלפני ותמיד היה לי חשש שאולי הוא קצת דלוק עליה (לא היה בינהם כלום והיא אפילו לא הסתכלה לכיוונו כשהיינו ביחד,בוודאות)
הלב שלי קצת יצא מהמקום באותו רגע. אחרי שיחה איתה הבנתי שהיא לא אוהבת אותו אבל הוא שם בשבילה ועוזר לה להתגבר.
החלטתי שאני לא מוותר עליה,אני באמת אוהב אותה ואנחנו באמת יכולים לגשר על הכל. היא לא הייתה בעד שניפגש,בעיקר בגללו כי היא יודעת שהוא ייפגע,ואני אבלבל אותה והיא לא בטוחה כמה בא לה לחזור לעבר.
נסעתי אליה בכל זאת. היא לא הבינה למה באתי אם היא אמרה לי לא,אבל בכל זאת הסכימה לראות אותי ולשמוע אותי,בכל זאת כבר הייתי שם.
דיברנו על הדברים,אלו היו באמת הרגעים הכי טובים שלי בחודש האחרון. היא אמרה שהוא אוהב אותה והוא עושה לה טוב,עכשיו בלבלתי אותה והיא צריכה לחשוב. היא לא רוצה לפגוע בו.
נפרדנו בחיבוק חזק מלא ברגשות שהלב של שנינו פועם על מיליון.
לאחר כמה ימים דיברנו שוב,לא ויתרתי ונלחמתי עליה. שוב הסברתי את עצמי .
היא אמרה שאמנם הדברים קרו מהר אבל היא לא שם כבר..הלם,נשבר לי הלב באותו רגע..
היא הסכימה איתי שאני הגבר הכי טוב שהיה ויהיה לה אי פעם,שלא יהיה עוד משהו כמוני ושאף אחד בחיים לא יאהב אותה כמוני. אבל כרגע זו ההחלטה שלה.
אני באמת חושב שהייתי אחד הבני זוג הכי טובים שאפשר לבקש. תמיד כיבדתי,תמיד הייתי נאמן ותמיד אהבתי. לקראת הסוף הדברים קצת התפקששו והרגשתי שאני חייב זמן לעצמי ולא ציפיתי שהיא תתקדם כל כך מהר.

עבר קצת זמן,אני כן מרגיש שהזמן עושה את שלו אבל עדיין תחושה של פספוס,שאולי יכלנו לגשר על הכל אם הייתה ההזדמנות והדברים היו נראים אחרת.
אני יודע שהיא אוהבת אותי עדיין וזה לא יעבור לה כל כך מהר,אבל היא פשוט השלימה בהתחלה עם העובדה שאני כבר לא שם ופשוט החליטה שעדיף לה להתקדם ולשכוח...

תוהה עדיין אם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לתקן את המצב אבל אני חושב שלא,זה נראה די אבוד ואולי החיים יפגישו אותנו שוב עוד חודש-חודשיים-שלוש..
שנינו בדיוק השתחררנו מהצבא ,אז אולי יש לה את הבלבול של האזרחות בראש והיא מרגישה שבלי המחויבות הזו היא תחיה טוב יותר,בלי דאגות..למרות שאני עוד לא חודש באזרחות והספקתי להבין שהדברים פה לא זוהרים.
אני לא יודע כמה הבחור הזה הוא פקטור כי הוא בעיקר גורם לה לחייך אחרי שהיא בכתה בגללי.
היא הסכימה איתי שלקראת סוף הקשר שנינו הרסנו את זה ואין אשמים. למרות שאני אכלתי הרבה רגשות אשם כי בסופו של דבר אני עשיתי תצעד הקשה.

שורה תחתונה...זה כנראה לא יחזור למרות התקווה הזו בלב,כבר כמעט התנתקתי לגמרי ממנה בכל מה שקשור למדיה חברתית (כמעט,עוד לא הכל)
מה עוד אפשר לעשות כדי לשכוח??
אני מנסה להיזכר בחודשים האחרונים,בימים שבאמת הרגשתי לא טוב בקשר ושהדברים לא עובדים וצריך להמשיך הלאה,ושזה היה חלק מהסיבות לפרידה,
ועכשיו אני מלא בחרטה ורגשות ובטוח שאפשר לגשר על הדברים...אבל כנראה שחלפה הרכבת...