כן
אז ככה, אני בן 18, חלפו שנים והנה אפילו נגמר הבית ספר (הייתה כבר מסיבת סיום יב). מאז אמצע היסודי לא היה לי חבר אמיתי. חבר אמיתי זה בן אדם שאני אוכל להיות ספר פתוח בשבילו, שאפשר לחשוף את כל המחשבות, רגשות, חששות וסתם דברים שחברים עושים.
המבנה החברתי של הכתה שלי מפוצל בצורה שקשה מאוד להצטרף למי מהקבוצות (בגלל שיש להן עבר משותף ונושאים משותפים). בזמן האחרון הצלחתי ליצור קשר חברתי עם אחד מהכתה שדי דומה לי, אבל בגלל הקשר שלו לקבוצה סגורה בכתה קשה להצליח.
אז כן ניסיתי להתחבר להרבה אנשים ושום דבר לא באמת הצליח. אני יודע שחלק מהבעיה היא אצלי בזה שאני רציני מדי לפעמים, לא מתחבר לנושאים שמדברים בכתה (אלכוהול וכדורגל) - למרות שבזמן האחרון הכניסו אותי לזה.
מאז היסודי כל בן אדם שאני מנסה ליצור איתו קשר אז זה מרגיש לי כאילו אני מראיין אותו וזה חד צדדי. מעולם לא פנו אלי בנושא שהוא לא לימודי. עדיין תחושה של בדידות, ניתוק. יש דבר אחד טוב שיצא מהבדידות וזה הכתיבה. אני מנסה להיות יוזם וליצור דיונים, מפגשים ופשרות וזה גם לא עוזר.
איך אפשר לצאת מהרצינות? להיות קול? להיות אחד שכיף להיות איתו? אני יודע שזה מאוחר אבל עדיף מאשר לעולם לא..
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025