בת 35+ ומרגישה כל כך לבד, יש דרך להכיר אנשים איכותיים אחרי גיל 30?

אני יודעת שהרבה אנשים מרגישים כך בעידן שלנו, כולנו משווקים את עצמנו ברשתות חברתיות ומדווחים ישר על כל טיול ומסיבה. האמת שאני גם נראית כאילו יש לי הרבה פעילות חברתית, אבל רב הזמן שלי עובר עלי בנטפליקס טיולים עם הכלבה או בבדידות.
לא יהיה נכון להגיד שאין לי חברים, יש לי חברים שמלווים אותי מספר שנים, וחברי ילדות, אבל אם אני אפריד אותם לכאלה שגם יוזמים וגם אמינים וגם מכבדים אותי, אני אשאר עם משהו כמו שני חברים בלבד. יש הרבה מכרים שמנסים להשכיב, מנסים לנצל, רוצים לחפור לי כשהם בדיכאון אבל לא יענו להודעה שלי במצב דומה. שאר החברים לא יטרחו להגיע איתי לאירועים שמעניינים אותי, ווכחנים, ואולי זה לא הגיוני שבגילי אגיד זאת, אבל נראה שכמעט כל מי שנשאר רווק אחרי גיל 35 הוא אדם אקסנטרי מאוד. או שלי יש בעיה שאני מושכת רק אנשים אקסנטריים לקשר חברות ממושך לצערי. כולם מתרכזים רק במציאת בני זוג ואז נקברים בבית? או שיש גם אנשים שעדיין מרגישים בחיים אבל כולם בודדים בסוד כמוני?

אני מרגישה פחות אומללה בתחום הרומנטי ואני סינגלית כעת מבחירה. אני מרגישה מאוד אומללה אמנם בתחום החברתי. אני אוהבת וצריכה לצאת, הדחף הזה לא עבר לי אחרי הצבא ולא בגיל 30. פשוט טוב לי לצאת, להתרענן. אני יודעת לאן לצאת ואיפה המקומות הכי טובים לשבת בהם. אבל פשוט נשארתי בלי חברים איכותיים. בקנדה יש תרבות שאנשים מבוגרים בכל גיל יכולים להגיע לבד לפאב השכונתי.. כאן זה פשוט לא קיים, כל פאב זה קבוצת גיל קליקה חבורה.. פשוט אין דבר כזה שבחורה תגיע לבד לבר אלא אך ורק כדי למשוך גברים שינסו להגיע למצב מיני וממש אין סיכוי שבארץ סתם אשב לבירה לבד.

אני יכולה לנתק קשר מכל החברים שהם "סתם", אלו שמצפים שאהיה שם בשבילם תמיד אבל הם לא שם בשבילי. אבל אם לנתק או לא לנתק זה לא משנה באמת. זה לא ישנה כלום. כך או כך חברים אמיתיים יש לי שניים.
כאמור אם באמת לא אספור אותם אשאר עם 2 חברים אמיתיים בלבד. לאחד יש משפחה, ואחת לא זמינה כי היא חרדתית ועונה לטלפונים פעם בשבוע... מתמודדת ולא מתפקדת ממש. אלו כנראה שני אנשים שאוהבים אותי. אבל נראה לי בודד כל כך ועצוב כל כך לחיות כך את החיים. ככל שהזמן עובר נראה לי יותר ויותר שכך הרבה חיים אחרי גיל 30 וזה פשוט סוד שמור.

יש דרך להכיר אנשים איכותיים אחרי גיל 30 בלי להיות במקומות פתטיים? בלי לדחות הרים של אנשים שינסו לנצל את החולשה הזאת של הבדידות כדי לנסות לנצל אותי?
ההגדרה שלי לאנשים איכותיים היא אנשים שמתאימים לי, בראש לי, עם משהו משותף, שפה משותפת. (לא שיש אנשים יותר ופחות איכותיים באופן גלובלי

חשבתי גם על הצד של הקריירה, הרוחניות, ההתרכזות בעצמי, טיפול, אבל למרות הכל ולמרות מסקנות ותובנות תמיד אני נשארת עם תחושת בדידות. היציאות פעם בכמה חודשים טובים עם החברים שיש לי הן ממש רחוקות מלספק אותי. גברים תמיד סביבי ינסו לחדור למרחב שלי כדי לנצל מינית. גם בזוגיות תמיד היה חשוב לי להיות עצמאית ולצאת עם חברים.
ואולי אי אפשר להגיע לאנשים חדשים בלי להגיע למקומות פתטיים? (מקומות פתטיים הם סדנאות רוחניות שמנסים לגייס לקומונה ערבי סלסה והרצאות להמונים (אני דוקטורנטית) כי מקומות כאלה בשניה של סיום הפעילות הופכות לחגיגת פנויים פנויות שזה ממש מעיק לנשים שם.. תמיד במיעוט.. קראתי הרבה בפורום וחשבתי לשאול את זה בעברית.. גם כאן כולם בודדים אחרי גיל שלושים?