קשה לי מאוד עם הבדידות, דברים שאני אוהב כבר לא מרגשים אותי בכלל. איך להתמודד?

שלום לכולם.

כבר יותר מדי זמן שאני מרגיש בדידות איומה. יש לי הרבה חברים, יש איתי אחלה אנשים בעבודה, אני רואה הרבה את המשפחה שלי אבל עם כל זה, עדיין מרגיש בודד, בעיקר מאז שהחלטתי לעבור לגור לבד (לפני שנה בערך) עד אז גרתי עם שותפים, אבל האמת היא שגם עם השותפים שהם חברי ילדות שלי הרגשתי בודד. הבעיה היא לא באנשים, הבעיה היא אצלי. תמיד הייתה לי הנטיה הזאת, ועכשיו אני מרגיש שאני בשפל.

אני לא באמת מצליח להתחבר לאף אחד ברמה העמוקה וזה מגביר את הבדידות, כי בגלל זה אני לא מצליח גם ליצור מערכות יחסים משמעותיות עם נשים, כבר 5 שנים עברו מאז מערכת היחסים הרצינית הראשונה והאחרונה שהייתה לי.
רוב החברים שלי כבר נשואים או עם ילדים ואין את הביחד של פעם, אני מסתכל עליהם בפרגון אבל אין מה לעשות, גם בקנאה.

אני כבר כמה שנים גר בתל אביב באזור שוקק חיים ורואה ומרגיש איך כולם מסביבי נהנים ומנצלים את החיים שלהם. ואני יושב פה וכותב על כמה אני בודד ומרחם על עצמי. הלוואי שהייתי יודע אחרת. ואי אפשר להגיד שאני לא מנסה. אני כבר שנים בטיפול פסיכולוגי שעזר לי בהרבה דברים אבל כנראה לא יכול לפתור הכל, אני כמעט כל יום פוגש חברים או משפחה. בעבודה גם יש אחלה של אווירה ואחלה של אנשים ואני ממש לא איזה אאוטסיידר בעבודה. אני מצליח לחבוש מסיכה, אבל בפנים אני מת, בעיקר בימים שאין לי תוכניות אחרות ואני חוזר הביתה לבדידות. אני כל הזמן מכריח את עצמי לעשות דברים שיוציאו אותי מזה כמו ספורט ולראות אנשים, אבל זה כבר לא ממש עוזר. זה תמיד תרופה זמנית.

דברים שאני אוהב כבר לא מרגשים אותי בכלל. הדוגמא הכי טובה היא ספורט, כל החיים שלי הייתי חולה ספורט ובעיקר כדורגל, זה הדבר הראשון שמי שמכיר אותי יגיד עליי, והיום כמו כל דבר אחר אפילו זה כבר לא מרגש אותי, אני כבר לא רואה מה הטעם.

אני חושב שכמה אכזבות בתחום הרומנטי וכמה ציפיות שהתנפצו לרסיסים בשנה האחרונה די הורידו אותי אל מתחת לקרקע ושברו אותי סופית. מדי פעם יש ניצוץ של מוטיבציה, אבל כמו שהוא בא ככה הוא בורח. ומה שמלחיץ זה הזמן שעובר, לא חשבתי שעל סף גיל 31 אני אהיה בודד ולא אהיה אפילו קרוב אפילו למצוא בת זוג טובה, אני כל כך רחוק מזה. החיים שלי הם לא חיים. מתיש את עצמי יום יום בעבודה וחוזר לבדידות אפוס כוחות. יכול להיות לבנאדם הכל מבחינה חומרית, אבל כשאין את הכלים הנפשיים, שום דבר לא שווה.

אם אתם מזדהים, אני אשמח לדעת מה יש לכם להגיד, או אם יש לכם עצות.