גדלתי בבית דתי והייתי גם דוס רציני עד לא מזמן. היון אני יותר דתלשי וכל חיי לא היה לי אינטרקציה עם בנות כמעט רק ביסודי בקטע ידידותי ובחטיבה היתה אחת שהיתה כאילו חברה שלי שבתכלס היינו רק מספקים אחד את השניה פיזית וזהו. בחיים לא חויתי משהו רומנטי באמת עם בחורה, ועד לפני שהתגיסתי היתי מתפדח אפילו לגשת לאשה ברחוב מחוסר בטחון. עכשיו זה כבר לא ככה ויש לי תמיד על מה לדבר עם בנות ואני צוחק ומצחיק גם. אין לי בעיה גם הרבה פעמים לפלרטט עם בחורה ולצחוק עליה ואיתה. הבעיה מגיעה שאני צריך להזמין משהי לדייט או לשבת איתה בדייט עצמו בפרט אם זאת בחורה שאין לי רקע איתה כל כך. אני נעצר בשלב הזה וקשה לי לראות את עצמי יוצא עם מישהי ומתאהב זה כ"כ זר לי שממש מהווה מחסום אצלי להיפגש עם בנות. פעם אחת יצאתי ולא רק שהבחורה לא היתה לטעמי כי הכרתי אותה באתר הכירויות אפילו לדבר איתה שיחה רגילה לא הצלחתי כי אני לא רגיל לסיטואציה שאני לבד עם בחורה בקטע רומנטי. כאילו אני לא יודע להתנהג איתה בצורה רומנטית למרות שאני שנון והכל אבל משום מה קשה לי לראות את עצמי מצליח לנהל דייט נורמלי עם בחורה שבסוף אנחנו מתנשקים או יותר מזה. מרגיש לי כמו לדבר בשפה שאני לא מכיר. והכי מחרפן אותי שחברים שלי מתייחסים לזה כ"כ בטבעיות, אז אני בכלל לא מבין מה הבעיה בי ולמה אני נשאר מאחור כמו ילד בן 14 שלא יודע כלום על זוגיות. יש לציין שאני מת לדבר על זה עם חברים או איזה ידידה פשוט אני כזה נבוך להראות את זה ולדבר על זה, כי זה נראה כ"כ טבעי אצלם וזורם. מרגיש מתוסכל וחייב עזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות