ההורים שלי משוגעים לגמרי, האחיות שלי רעות אליי. אני בדיכאון רציני ולא מאובחן כי ההורים שלי עושים ממני צחוק ולא מספיק אכפת להם כדי לקחת אותי לפסיכולוג למרות שאני מבקשת כבר שנים ולמרות שכל יועצת או בעלת מקצוע בסגנון הזה שנתקלה בי אי פעם הודיעה להם שאני חייבת פסיכולוג דחוף. (אני יודעת שזה דיכאון לפי הסימפטומים ולא זו לא "תקופה עצובה שתעבור" זה משהו שאני חיה איתו מאז שאני זוכרת את עצמי.)
בכל מקרה המשפחה הזאת לא מתפקדת כמשפחה באופן כללי וכבר שנים שאני מתה לצאת מפה. האלטרנטיבה תמיד הייתה פנימייה והיו המון פעמים שרציתי לעבור וגם ההורים שלי ידעו על זה, אבל גם בעניין הזה תמיד הם עשו ממני צחוק ולא לקחו אותי ברצינות. הפעם החלטתי שנמאס לי מהיחס שאני מקבלת פה, אני עוד מעט בת 16 נשארו לי בסך הכל 2 שנים עד הצבא ושום דבר גם ככה לא הולך לי (אין לי חברות בכלל, אף בן לא שם עליי, והמשפחה שלי רעה אליי) אז אני צריכה הפעם ללכת עם זה עד הסוף ופשוט לעבור לפנימייה ולקוות שמשהו ישתנה.
התחלתי לחקור ולקחת את זה ברצינות קראתי על פנימיות ולאן כדאי לעבור, מצאתי מקום שמצא חן בעיני ואז יצרתי קשר עם איזה ילדה משם כדי לשמוע חוות דעת מבפנים. ואז היא התחילה לספר לי שהיא עברה מאותן סיבות כמוני והיא ממש מתחרטת על זה וזו טעות גדולה, שממש נורא שם הנוער שנמצא שם מזעזע ומדרדר ובקיצור ממש לא כדאי, והיא אמרה שזה ככה בכל המקומות וזו לא בעיה ספציפית בפנימייה הזאת.
זה שבר אותי לדעת שעכשיו גם האפשרות הזאת שאני כבר שנים חושבת עליה היא לא אפשרות טובה באמת. אני לא יודעת מה לעשות. המשפחה הזאת הורסת אותי כל יום שאני פה אני מרגישה יותר שפשוט בא לי לסיים עם זה, בסך הכל רציתי התחלה חדשה, לתת לעצמי עוד הזדמנות.
מה לעשות??
*מי שחושב שאני סתם מתבכיינת לגבי הבית. מה שסיפרתי לכם זה על קצה המזלג, לא התחלתי לפרט על ההערות שאני מקבלת פה ועל היחס המזלזל ועל הריבים המטורפים בין ההורים שלי שאני שומעת כל יום מאז ומתמיד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות