סבתא שלי נפטרה, מרגיש שהעולם חרב עליי, איך להתמודד עם הכאב?

לףני שבוע ושלוש ימים נסעתי בצהריים לראשון לציון לצורך מצווה...
בדרך חזור אני מקבל שיחה מאחותי ואני לא עונה כי אני בנהיגה.
הוויז לקח אותי דרך הבית של סבתא שלי ז"ל (גרים באותה עיר לא גדולה), אני עובר עם האוטו ושומע צעקות ורואה אמבולנסים ומשטרות בחוץ...חשבתי שאולי סבתא לי התעלפה במקסימום או משהו אבל לא שיערתי לעצמי מה שאני ישמע...אני מחנה את האוטו ושומע צעקות ונכנס לבניין ורואה את הבת דודה שלי בוכה בחוץ התחלתי קצת להבין אבל סירבתי לקבל.
עד ששאלתי אותה מה קרה ?
היא אמרה לי סבתא נפטרה.....
עליתי למעלה והבית של סבתא היה תוהו והובו !
עליתי למעלה והבנתי שזהו...
עם הסבא וסבתא מצד אבא אנחנו לא בקשר איתם כל כך לא חשוב כרגע למה...
והסבא וסבתא מצד אמא זה היה כמו אבא ואמא מחליפים שלנו...
לפני 3 שנים שהייתי בתיכון הייתי לומד מ8 עד 10 ואז הולך אלייה ושותה איתה נס ומדבר איתה וצוחק איתה ובכלל הייתי מחובר אלייה יצא לי הרבה לבקר אצל סבא וסבתא, סבא שלי שיחיה עד 120 תמיד הייתי בא ורואה איתו כדורגל והוא יכול ללכת ממקום למקום.
סבתא שלי נכה 100 אחוז תמיד במיטה ובזמן האחרון תמיד שהייתי הולך לחדר שלה הייתי יושב לידה כמה דקות והולך לסלון...מרגיש כל כך פיספוס שהעדפתי לשבת בפלאפון בסלון מאשר לשבת לידה...
סבתא שלי עבדה עד גיל מאוחר...הסרטן גם ניסה לתקוף אותה השם ימחוק את המחלה הזאת מהעולם !
ויש לאמא שלי אחות צדיקה ועוד אח ואחות שתמיד היו עושים בלאגן ופשוט סבתא שלי לא נהנתה מהחיים.
פעם באמת הייתי מבקר אותם 3-4 פעמים בשבוע.
בזמן האחרון התעצלתי לבקר אותה...
הייתי משבר איתה בטריפוליטאית וצוחק איתה ומנשק אותה ואוהב אותה...
אני מרגיש שבור.
כל מה שכתבתי ואני לא יכול לתאר כמה אהבתי אותה !
כל פעם לפני אירוע הייתי לפעמים הולך עם עוד מישהו מהמשפחה או מהאזור להוריד אותה עם הכיסא גלגלים ויש לי בעיית הזיעה שרק מללכת ברחוב אני מזיע...
האמת שהייתי מתעצבן מידי פעם ללכת להרים אותה וזה...אמרתי לאמא שלי שאין לי כוח להזיע...
אבל עכשיו ? הייתי שם את החיים שלי רק בשביל שאני יוכל עוד הזדמנות קטנה להרים אותה עם הכיסא גלגלים...
מצידי להזיע מצידי שיצא לי דם במקום זיעה מצידי לתת לה את החיים שלי...
סבתא אני מתגעגע אלייך.