גיליתי שיש לי דה פרסונאליזציה מאז שאני מכירה את עצמי מה עושים?

יש לי דה פרסונאליזציה גיליתי את זה רק לפני כמה חודשים לפניכן הייתי בטוחה שככה כולם חווים דברים ידעתי שהזיכרון שלי ממש דפוק אבל הייתי בטוחה שחוץ מהזיכרון אני בסדר גמור אבל הייתי ממשיכה לחפש באינטרנט משהו שאולי אני מזדהה איתו ואז מצאתי את הדה פרסונאליזציה שמתאר בדיוק את מה שאני מרגישה מאז שאני מכירה את עצמי עכשיו אני בכיתה יב עוד מעט מסיימת ולא באלי שכל השירות הצבאי שלי יעבור לי כך בלי שאני באמת ירגיש שאני חווה אותם כמו שכל החיים שלי עברו אני בחיים שלי לא השתמשתי בסמים ולא עברתי שום טראומה כך שאין לי גם מושג ממה זה נגרם או איך להפסיק את זה אין לי כסף ללכת לפסיכולוג ופניתי לעובדת סוציאלית מהבצפר והיא אמרה שהיא תעזור לי ומאז שאמרתי לה את זה היא מתעלמת ממני והורים שלי הם בכלל לא אופציה אני ממש מיואשת וחייבת לדעת ממה זה נגרם אני ממש מרגישה שאין טעם לחיים שלי עם אני לא באמת מרגישה אותם נימאס לי לזייף רגשות אני רוצה באמת להרגיש אותם ולא סתם להגיד שאני מרגישה אותם אני רוצה להרגיש שאני באמת ניהנת מדברים שאני עושה ולא לעשות אותם סתם ככה כי כולם עושים נימאס לי שאני לא יכולה לבטא את מה שאני מרגישה כי אני לא בדיוק מבינה מה אני מרגישה אני מרגישה חסרת חיים כיאלו אני לא באמת נמצאת פה ונמאס לי מההרגשה הזאת אני רוצה להבין ממה זה קורה לי ולגרום לזה להפסיק אפילו רק לכמה שעות כדי שאני ירגיש איך זה להיות בנאדם עם רגשות שאפילו רק לרגע אחד אני באמת ירגיש שמחה או אפילו עצובה אבל באמת להרגיש משהו ולא להיות סתם כמו רובוט אני רוצה להזיז את היד ובאמת להרגיש שאני מזיזה אותה ולא לחשוב כול הזמן "עכשיו הזזתי את היד עכשיו אני יקום" אני רוצה לדבר עם בנאדם ואז לזכור מה דיברתי איתו ולא לשכוח את זה שניה אחרי שהוא אמר את זה אני רוצה להסתכל במראה ולא להגיד לעצמי שזאת אני אני רוצה להרגיש שזאת אני אני רוצה לחוות באמת דברים מרגשים שקוראים לי בחיים ולא לחשוב מה אני יעשה אחר כך אני רוצה להבין מה באמת כיף לי לעשות אני רוצה לאהוב באמת אנשים אני רוצה לדבר על בנאדם ולא להרגיש שהוא ממש רחוק ממני או שערפל מפריד בינינו נימאס לי להרגיש תמיד כיאלו אני הולכת להישתגע כי מה יקרה עם לרגע אחד אני לא יבדיל בין מה שקרה באמת לבין מה שחלמתי אני יודעת שבוויקיפדיה רשום שזה לא יכול לקרות אבל בוויקיפדיה לא יודעים מה אני מרגישה והגבול בין החלום למציאות דק מאוד כמעט בלתי נראה