לא בטוח במה לבחור, פסיכולוג או פסיכולוגית?

אהלן
אז יש לי בעיה של קבלת החלטות.
עכשיו אני מרגיש שאני חייב לעמוד בצומת קבלת החלטות מאוד גדולה.
לא מצאתי את עצמי בכלל מבחינה תעסוקתית ב שלוש וחצי שנים האחרונות.
עשיתי קורס של בדיקות תוכנה ואני חושב שלא עשיתי אותו מבחירות נכונות והגיוניות.

עבדתי לאחרונה בתור פקיד קבלה וגם זה אני מאמין כתצואה מהחלטות לא נכונות. הרי שתמיד שאלו אותי בראיונות מה אני מחפש תמיד רציתי להשמע שאני יודע מה אני רוצה כדי להשמע אסרטיבי במקום להיות כנה שלומר אני לא יודע מה אני מחפש. כמובן שהגעתי לתפקיד קבלה ,הייתי כמובן בנאדם ממורמר ומתוסכל . לא ידעתי איך להגיב למצבים , כי אולי לא הייתי באמת מחובר לרגש. . אחרי שסגרו את המלון המנהלת קבלה הציעה לי לחזור. ( יש לציין שתמיד קצת פחדתי ממנה , היא ממש רעה).
אמרתי לה כן אחרי אחרי זה לא אחרי זה עוד פעם כן. אחרי שהתייצעתי עם אמא שלי, שגם איתה תמיד יש פחד מהביקורתיות שלה . בגלל זה אני מת לעוף מהבית להתחיל חיים עצמאיים אבל זה תמיד כאילו אני זקוק לאישור שלה , עם רציי לעבור לבד ולא עבדתי ,אז ישר הייתה אומרת בצורה ביקורתית אין לך כסף תחכה. תמיד גורמת לי להרגיש אשם.
אני יודע איך זה נשמע , אבל תאמינו לי אני לא הגבר שאתם חושבות ,הייתי לוחם מצטיין בצנחנים יש לי תואר ראשון. עברתי פשוט הרבה משברים אישיים ב9 שנים האחרונות ,הביטחון העצמי ירד לריצפה , פתחתי חרדות והפחדים התשלטו עליי לגמרי בתת מודע .
עכשיו אתמול בלילה , חשבתי לעצמי שאני צריך לקחת אחריות ( אתם תגידו לי עם אני בכיוון הנכון או לא).
הכוונה לזה שחשבתי שאני צריך פשוט לעשות ריסט, להגיד שוב למנהלת קבלה לא מתאים לחפש עבודה מיידית לא משנה מה , וגם להגיד לפסיכולוגית שכרגע זה אני מעדיף להפסיק את הפגישות. למה אתם שואלים? כי הכל זה כמו חבילה אחת, עדיין עם אני אשאר נגיד בטיפול אני עדיין ירגיש שאני בורח ולא מחובר שוב כמובן אשאר מתוסכל.
עכשיו שאני חושב שאני צריך לעשות ככה אני מרגיש פחדים עצומים , אולי זה הכיוון הנכון? נמאס לי להרגיש בחיים מתוסכל וממורמר
אני פשוט שוב לא רוצה לעשות טעות. כי כל פעם שדווקא כן רציתי להתמודד עם פחדים ועשיתי החלטה הבנתי דווקא שאולי אני טועה ופוגע בעצמי.

אהלן אז יש לי בעיה של קבלת החלטות. עכשיו אני מרגיש שאני חייב לעמוד בצומת קבלת החלטות מאוד גדולה. לא מצאתי את עצמי בכלל מבחינה תעסוקתית ב שלוש וחצי שנים האחרונות. עשיתי קורס של בדיקות תוכנה ואני חושב שלא עשיתי אותו מבחירות נכונות והגיוניות. עבדתי לאחרונה בתור פקיד קבלה וגם זה אני מאמין כתצואה מהחלטות לא נכונות. הרי שתמיד שאלו אותי בראיונות מה אני מחפש תמיד רציתי להשמע שאני יודע מה אני רוצה כדי להשמע אסרטיבי במקום להיות כנה שלומר אני לא יודע מה אני מחפש. כמובן שהגעתי לתפקיד קבלה ,הייתי כמובן בנאדם ממורמר ומתוסכל . לא ידעתי איך להגיב למצבים , כי אולי לא הייתי באמת מחובר לרגש. . אחרי שסגרו את המלון המנהלת קבלה הציעה לי לחזור. ( יש לציין שתמיד קצת פחדתי ממנה , היא ממש רעה). אמרתי לה כן אחרי אחרי זה לא אחרי זה עוד פעם כן. אחרי שהתייצעתי עם אמא שלי, שגם איתה תמיד יש פחד מהביקורתיות שלה . בגלל זה אני מת לעוף מהבית להתחיל חיים עצמאיים אבל זה תמיד כאילו אני זקוק לאישור שלה , עם רציי לעבור לבד ולא עבדתי ,אז ישר הייתה אומרת בצורה ביקורתית אין לך כסף תחכה. תמיד גורמת לי להרגיש אשם. אני יודע איך זה נשמע , אבל תאמינו לי אני לא הגבר שאתם חושבות ,הייתי לוחם מצטיין בצנחנים יש לי תואר ראשון. עברתי פשוט הרבה משברים אישיים ב9 שנים האחרונות ,הביטחון העצמי ירד לריצפה , פתחתי חרדות והפחדים התשלטו עליי לגמרי בתת מודע . עכשיו אתמול בלילה , חשבתי לעצמי שאני צריך לקחת אחריות ( אתם תגידו לי עם אני בכיוון הנכון או לא). הכוונה לזה שחשבתי שאני צריך פשוט לעשות ריסט, להגיד שוב למנהלת קבלה לא מתאים לחפש עבודה מיידית לא משנה מה , וגם להגיד לפסיכולוגית שכרגע זה אני מעדיף להפסיק את הפגישות. למה אתם שואלים? כי הכל זה כמו חבילה אחת, עדיין עם אני אשאר נגיד בטיפול אני עדיין ירגיש שאני בורח ולא מחובר שוב כמובן אשאר מתוסכל. עכשיו שאני חושב שאני צריך לעשות ככה אני מרגיש פחדים עצומים , אולי זה הכיוון הנכון? נמאס לי להרגיש בחיים מתוסכל וממורמר אני פשוט שוב לא רוצה לעשות טעות. כי כל פעם שדווקא כן רציתי להתמודד עם פחדים ועשיתי החלטה הבנתי דווקא שאולי אני טועה ופוגע בעצמי.