בהריון ומרגישה חוסר תמיכה מבעלי, אין להתמודד?

סליחה מראש על האריכות...

אני בהריון מתקדם, ומבינה יותר ויותר לצערי, לאור ההתנהגות של בעלי, שהוא לא הבן זוג שחלמתי ללדת עימו.
זה מעציב אותי מאד, היות וזו היתה תמיד השאיפה הכי גדולה שלי בחיפוש בן זוג- למצוא פרטנר שאוכל לחוות עימו לידה עוצמתית ומשמעותית.

והנה, נראה כי פישלתי.

היינו בקורסים למינהם ומלבד להגעל, לצחקק במבוכה ולהריץ קטעים כאילו מצחיקים כמו ביסודי, הוא גם אמר לי "זה התפקיד של הדולה, אני לא איש מקצוע, תקחי דולה", בעצם אמר לי שכל הדבר האדיר הזה שהולך להתרחש, הלידה- זה גדול עליו.
נתן לי להבין שאין לי על מי להשען בעצם.

עם כל הרצון שלי להיות חזקה ברגע האמת, הבנתי שעדיף שאני צריכה מישהו שבטוח יהיה שם לצידי 100%. לקחתי דולה.

הדולה אמרה לי שחשוב שהבן זוג יהיה שותף, שחשוב ליצור אווירה אוקסיטוצינית ורגועה, ומזמוזים וכ"ו ושחשוב לעשות עכשיו סקס. מה שלא קורה בפועל, כי אין רצון מצד בעלי, אם זו עייפות או לוגיסטיקה או חוסר חשק...

אני צופה בסרטים על לידה אורגזמית וזה כמו מוטח בי בפרצוף - לי אין פרטנר ללידה כזו. לידה משמעותית כזו, שכל אחת היתה רוצה. וזה מעציב אותי מאד.

רציתי להגיד לדולה שאני לא בטוחה שיש לי פרטנר לתהליך, וזו הסיבה שבחרתי בה, אבל לא רציתי לדבר לשון הרע על בעלי.

בלידה צריכה להיות סביבה בטוחה ותומכת ואני לא רואה איך בעלי תורם לכך.

הוא בוחר להתרגז מכל מיני דברים שמתקלקלים או לא מסתדרים, וזה מאד משפיע עליי לרעה וכל מה שאני רוצה זה להתרחק ממנו.

הדולה אמרה שהיא מרגעשה שאני לא סומכת על אנשים( זה נכון) ושעליי לחשוב על העניין כעת, כדי להגיע ללידה כמה שיותר רפוייה, ולא מסוגרת.

העניין הוא שאני לא רואה סיבה לסמוך על אנשים. לכן מלכתחילה אני קודם לא סומכת, ואם לאורך זמן הם מוכיחים שניתן לסמוך עליהם, אז אני מתחילה לסמוך.

כרגע, לאור הרגזנות של בעלי אני מבינה שאני לא סומכת עליו, עם כל הצער שבדבר.

אני אדם מאד רגוע, וזה מאד מטלטל נפשית להיות בסביבת מישהו נרגן כזה.

אמרתי לו לפני כמה זמן- שעוד מעט הלידה, והוא אמר לי "אוי זה ממש עוד מעט, אני לא יודע אם אני מוכן".
במקום להיות סלע איתן ויציב עבורי.

זה מעצבן שאני סוחבת הריון 9 חודשים עם קשיים וכאבים וביקורות רפואיות תכופות (הריון בסיכון) והוא עושה פרצופים שאני "סוחבת" אותו איתי פעמיים בחודש לביקורת, במקום שילך לעבודה.
והוא זה ש"לא מוכן עדיין".
כשכל מה שאני רוצה זה ללדת כבר!

אם אתם שואלים לגבי אמא שלי- אין בינינו קשר עמוק מידי, היא דיי מרוכזת בעצמה, ומאד ביקורתית.

לדוגמא: כשביקשתי ממנה להתלוות אליי לבדיקה אחת שגרתית, כי התקשיתי ללכת, היא אמרה לי "אני לא מתלהבת ללכת לבתי חולים".

עצות/ עידוד יתקבלו בברכה.