נפרדנו לפני חצי שנה ועדיין כאובה, איך להמשיך הלאה?

היי, סליחה מראש שזה מאוד ארוך, כתבתי את זה בבכי בלתי פוסק ורשמתי את כל מה שעלה לי לראש כדי שתוכלו לעזור לי, אני חסרת אונים.
בבקשה תראו עד הסוף!

הייתי בקשר של קצת יותר משנה וחצי, השנה וחצי הכי מדהימות שחוויתי מתחילתן ועד סופן. גם כל רגע של כאב הרגיש מופלא כי הוא תמיד היה לצידי.

נמאס לי לשאול את אותה השאלה עוד פעם ועוד פעם, אני מקבלת אותן תשובות וזה לא מספיק בשביל לעזור לי להמשיך הלאה.. אני חושבת שאני צריכה להשלים עם זה שלא נחזור כדי להמשיך הלאה, והבעיה שקצת קשה לי להשלים עם זה.

עולות לי כל כך הרבה שאלות מאז הפרידה.. מה היה קורה אם לא הייתי באה איתו לחופשה שבגללה נפרדנו, מה היה קורה אם הייתי מתנהגת אחרת או אם הוא היה מדבר איתי לפני זה כמו שנהגנו לעשות אחרי כל דבר שהציק לנו..

הרבה פה הגיבו לי שאני חושבת שהאהבה שלנו הייתה טהורה בגלל שזה הקשר הראשון ועוד לא חוויתי מספיק בחיי.. אבל לא. אני לא היחידה שרואה את כל הטוב שהיה לנו בקשר.. גם בוגרים ומנוסים ממני אמרו שזאת זוגיות של פעם בחיים וקשה למצוא אהבה כזאת.. זה היה אמיתי וטוב ואני לא מאמינה שנתתי לזה לחמוק מבין אצבעותיי.

יש לי חברה שחבר שלה חבר של האקס המדובר (אני והאקס שלי הכרנו בניהם, קצת אירוני שהם עוד ביחד ואנחנו לא), היא סיפרה לי שהיא דיברה איתו על האקס שלי.. ושהיא הבינה שהוא מתגעגע אליי אבל לא יחזור.. ומשהו בי מתקשה להאמין לזה.. לא הגיוני שאחרי כל מה שנתתי מעצמי וקיבלתי ממנו זה לא יחזור לקדמותו.. פשוט לא הגיוני יש בזה יותר מדי צער ואני בן אדם שמח בטבעי לא הגיוני שכל יום מאז הפרידה אני מוצאת את עצמי צורחת לכרית שקשה לי, כבר חצי שנה!

היה לנו כל כך הרבה במשותף וכל כך הרבה חוויות ורגעים שאין מצב שהוא לא חושב עליהם, נשמע לכם הגיוני שהוא לא העלה מאז בדעתו לחזור? מה יכול לגרום לזה? מה יכל להשתנות מקצה לקצה עד כדי כך שהוא יפרד ולא יסכים לחזור? אולי הפסיק לאהוב.. אבל למה אם ככה הוא רושם לי מזל טוב ביום הולדת ושואל מה איתי כשהגבתי לו משהו קטן על איזה משהו שהוא העלה? בטוח עוד אכפת לו, השאלה איך אני לוקחת את כל המידע הזה ומדחיקה אותו כדי להבין שאנחנו לא נחזור?

והכי נורא.. זה שאני יודעת שאסור שנחזור.. השפלתי את עצמי כל כך כשהוא נפרד ממני.. התחננתי אליו שנדבר ושנפתור את זה, לא הפסקתי לכתוב לו והוא פשוט התעלם עד שהרגיש בנוח לדבר ולעשות סגירת מעגל ולעשות את זה אנושי. זה יפגע בי יותר אם נחזור ככה שאפילו אם יש סיכוי - אין סיכוי. אז איך אני ממשיכה הלאה מכאן?