החיים הקשים חישלו אותי. מה הייתם עושים במקומי?

היי לכולם,
מראש אני אומרת שזו תהיה חפירה לחלק, אבל באמת זו פריקה כדי שתבינו באמת במי מדובר ואין לי תלונות על מה שחוויתי בעבר. אז,
אני בת 22 לאחר שירות צבאי.
אתחיל בזה ואומר שמאז שאני זוכרת את עצמי עברתי הרבה. לא נולדתי עם כפית של זהב, וכל דבר שרציתי לא קיבלתי בקלות. בילדות ההורים שלי התגרשו, דבר שהשפיע עליי מאוד. בנוסף לזה גם חוויתי חרם קשה שעד היום יש לי צלקת קשה. לאחר מכן הפרעות אכילה שהתחילו ורזון קיצוני, ואז לקחתי את עצמי בידיים ופשוט התחלתי להתאמן קבוע ולהקפיד על אכילה בריאה.
נושא נוסף הוא קושי בלימודים, מאחר וההורים שלי גרושים, אמא שלי מפרנסת יחידה, ואני עבדתי תוך כדי במלצרות על מנת לפרנס את עצמי ולחסוך.. אני לא בחורה מפונקת, הכי לא שחצנית.... פשוט כל פעם ראיתי ילדים בגילי שבזמן הלימודים נהנים ויוצאים ולבושים מותגים, ההורים מממנים אותם, ואין להם דאגות... כן סוג של קינאתי בהם אבל הייתי במוד להוכיח לכולם שאני מסוגלת להסתדר בכוחות עצמי. מעולם לא ביקשתי כסף מאמא. עבדתי קשה מאוד כדי לממן את עצמי. אז בעניין הבגרויות והלימודים, הייתי זקוקה לעזרה וגם זה לא היה לי אז התמודדתי לבד ולמרות הכל, יש לי תעודת בגרות מלאה. ובמקביל לזה עבדתי במלצרות חסכתי לרישיון כי לאמא אין רכב ורישיון, וזה היה ממש מתיש וקשה, ותוך כדי בגרויות זה לא אפשרח אבל עשיתי הכל, עבדתי כפולות עד הלילה וחסכתי ועבדתי קשה ובסוף הצלחתי וגם רישיון השגתי.
וכנל גם לגביי רכב שאותו מימנתי בכוחות עצמי, ותוך כדי צבא עבדתי הייתי קמה ב6 וחצי מסיימת בבסיס ב5 והולכת לעבוד עד 3/4 וקמה לבסיס שוב ב6.. אז גם זה היה מכשל..
אתם בטח שואלים לעצמכם איפה ה"אב" בתמונה? חחחחח
אותו אחד לא נקרא אפילו ככה עבורי, בגיל 12 הקשר נותק לגמרי, שום דבר הוא לא עשה למעני! כלוםםםם
אז איזה מין דמות הוא?
אני כל כך שונאת אותו, ולא מגיע לו בכלל שאשאיר את השם משפחה שלו, אני בכלל משנה אותו עוד מעט.
היו לי הרבה רגעי משבר בחיים, והרבה רגעים קשים והוא? אכפת לו רק מעצמו! בחיים הוא שאל אם אני זקוקה לעזרה, אפילו סתם חיזוק או משהו. כלום.
אז מי הוא בכלל? הוא מחוק מבחינתי. מעולם לא היה לי אבא ולא יהיה.
אני לא מתכוונת לחדש את הקשר וכו וכו מה שהיה היה. שמחה שזה ככה וטוב לי!
אני אפילו רואה אותו ברחוב ומתעלמת. בקטע שזה מישהו זר. הוא הפסיד בעיה שלו.
לאחר מכן, התגייסתי לצבא, מסגרת לא קלה שלמרות הכל שירתתי שנתיים וגם בזה הוא לא היה נוכח. לא בגיוס ולא בשחרור.
אני חושבת שאני עצמאית ואני שמחה על זה שנולדתי למציאות הזו, שהניסיונות כביכול במהלך החיים שלי חישלו אותי והביאו את עצמי למי שאני כיום כי זה לא מובן מאליו. אמא שלי השקיע בי הכל, לא החסירה דבר.
לעניינינו-
אני משוחררת שנה, במהלכה למדתי קורס בתחום הכספים שבו ארצה לעבוד. עדיין לא סיימתי לגמרי. שאותו כמובן מימנתי לבד..
הדילמה היא-
אני רוצה ללמוד קורס נוסף שנמשך חצי שנה, והוא עולה אפילו פחות מהקורס הקודם.
ככה שעם 2 תעודות אוכל למצוא עבודה בתחום ולרכוש ניסיון.
אני כרגע עובדת חצי שנה במקום מסודר אבל בתפקיד שאני לא מתה עליו. אני נטו עובדת כדי שיהיה רשום לי בקורות חיים ניסיון וחוסכת כסף כי אני לא בן אדם שאוהב לא לקדם את עצמו. אין לי בעיה 'להבליג' העיקר שבסוף אראה תוצאות.
השאלה אם באמת כדאי תוך כדי העבודה הזו ללמוד עוד קורס שאני רוצה וברגע שאסיים אתחיל לעבוד משרה מלאה בתחום הכספים? אני חושבת שזה חכם לעשות את זה. השאלה מה דעתכם?
דבר נוסף, אני באמת מתלבטת אם כדאי ללמוד "תואר", נכון זה יקדם אותי בעבודה ויתן לי נקודות בונוס כביכול במשרות מסויימות, אבללללל בשבילי זה המון כסף. אני רוצה את התחום של החשבונאות. אבל זה נראה לי סכום פסיכי, במיוחד שאין לי תמיכה כלכלית ואני כרגע עובדת במשרה חלקית.
יש לי עוד הוצאות כמו דלק, לימודים אחרים, קניות לבית..
לא מצפה שאמא תעזור לי. מוכנה לעבוד הרבה אבל השאלה אם ההשקעה הזו והזמן באמת יעזרו לי. נכון שתואר יותר נחשב מקורסים של שנה שנתיים אבל זה שווה בכלל? יש לי ראש ללמוד וזמן גם
פשוט כרגע נראה לי לא נורמלי לשלם 90 אלף ש"ח ל3 שנים.
בסכום כזה אני יכולה לחסוך לרכב חדיש יותר או לדירה במקרה הטוב. אנחנו גרים בשכירות...
ומי בכלל הבטיח לי שאמצא עבודה עם תואר? השוק מוצף בתארים, אני חלילה לא מזלזלת, יש כאלה אפילו שהצליחו בחיים ומסודרים בזכות התואר. פשוט ככה אני חושבת. אני מכירה הרבה ששילמו המון עבור רכישת השכלה אקדמאית והיא מונחת במגירה. אגב לגביי מלגה- אני חושבת שמגיע לי, גם מבחינת זה שההורים גרושים ואין לי תמיכה כלכלית, ואם נניח ארצה ללמוד במכללה כלשהי אני לא תושבת העיר. קיצר- בעיה.

תודה רבה למגיבים, אעריך כנות, ביקורת גם תתקבל באהבה ❤