אז יש ילדה שהייתה איתי בחטיבה ובתיכון לא באותה כיתה אף פעם אבל תמיד הייתי דלוק עליה עוד מגיל 14, היום שנינו בני 20 ומעולם לא דיברנו אחד עם השנייה ולא נראה לי שהיא מודעת לזה שאני דלוק עליה כי לא סיפרתי לאף אחד שקרוב אליה.
עד גיל 19 לא דיברתי עם בנות בכלל הייתי ביישן, שקט וחרדתי,הייתי הילד הזה בכיתה שבחיים לא משתתף ולא מרים תאצבע וזה שלא משתלב ובלי חברים כל כך.. אז לקחתי את עצמי בידיים והיום אני נראה טוב עם בטחון ויש לי חברים חדשים, הספקתי לצאת עם כמה בנות בזמן האחרון לכמה דייטים (אבל עדיין אין לי ממש ניסיון עוד לא התנשקתי צרפתית) וחשבתי על זה שעכשיו סוף סוף יש לי את האומץ להציע לבחורה שהייתי דלוק עליה כל הילדות שלי כל כך הרבה שנים לצאת (אבל בפייסבוק, במציאות אני כבר לא רואה אותה בכלל) הבעיה שכולם זוכרים אותי כילד שקט וחסר בטחון וכנראה גם היא.. האמת גם שאני מדבר עם בחורות ומתחיל איתן אני לא מתרגש כל כך ולא חושב יותר מדי אבל שאני חושב על להתחיל עם הקראש אז אני מרגיש טיפה התרגשות ולחץ כי כל כך הרבה זמן היא הייתה לי בראש.. קיצר אני לא יודע אם להתחיל איתה וגם מה לומר לה בגלל התחושה המוזרה וכל מה שהיה או שפשוט לשחרר ולמצוא משהי אחרת בקליל
נ.ב עוד דבר עליה זה שהיא גם לא הייתה בזוגיות רצינית בכלל בחיים שלה כמוני והיא גם לא נראית הכי וואו בעיני הסביבה (חברים למשל אמרו שהיא לא יפה בכלל לדעתם ולא היו יוצאים איתה) אבל היא בול הטעם שלי והקטע ששנינו חסרי נסיון זוגי ומבחינתי זה טוב כי שאר הבחורות שיצאתי איתן כבר היו בהרבה קשרים ושכבו והיו בעלות ניסיון הרבה יותר גדול משלי... אז לתת לה צ'אנס?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות